הפוסט הזה נכתב במקור ב- 28.10.2006. מצאתי אותו במקרה, כשחיפשתי איך התייחסתי בעבר לראש השנה ויום כיפור. הוא מילא אותי באופטימיות מחודשת, והזכיר לי שאוטוטו חורף ושפעם ידעתי לכתוב יפה… (מפורסם שוב בעקבות הפוסט הזה)
שמיים אפרוריים. חושך שמגיע כבר בחמש אחרי הצהריים. שרוולים ארוכים. מטריות. ילדים במגפי גומי שמשחקים בשלוליות בוץ. אנשים שמגיעים הביתה בערב, מנערים את טיפות הגשם מהמעיל וחולצים נעליים כדי לחמם את כפות הרגליים ליד התנור. שוב הצפה בדרום ת"א ובנהרייה. הימורים על מתי ואם בכלל יהיה שלג בירושלים. אה כן, ואבוקדים.
החורף בא לידי ביטוי בהרבה דברים.
השבוע חשבתי על סיבה קצת פחות שגרתית לאהבת החורף שלי. החורף מסמל בשבילי את האופטימיות שבמחזוריות הטבע. מי הגשמים שנספגים באדמה וזורמים בנהרות ונשפכים לים מתאדים חזרה לאטמוספירה הופכים לעננים ומורידים גשם וחוזר חלילה. גם כשהחורף קצר, גם כשלא מספיק קר, ואפילו אם אין מספיק גשם. עצם העובדה שהחורף הגיע מראה שהעולם הזה עדיין עובד כמו שהוא מתוכנן לעבוד, למרות כל הנזקים שהמין האנושי גורם לו.
הקיץ הוא עונה יבשה. החום הוא ברירת המחדל – שאריות האנרגיה שמגיעה אלינו באופן שוטף מהשמש. אין שום אינדיקציה שהפלנטה שלנו עדיין מתפקדת, עדיין נושמת, ושהיא לא הפכה לסתם גוש אבן מזוהם.
אמנם יערות הגשם עדיין נכרתים, ודובי פנדה עדיין נכחדים, והקרחונים נמסים, והים מתמלא ביוב, אבל יש חורף וזה אומר שיש גם תקווה שלא הכל אבוד. ושיש לעולם הזה עוד סיכוי.
חורף נעים לכולם.
וואו בצי… אתה באמת יודע לכתוב יפה.
פאילו אני שלא אופטימית בעליל כרגע, נתמלאתי כוחות מחודשים :]
פוסט מקסים.
אה, ואל לנו לשכוח את הכרבולים בלילה סוער עם חתול שמן וכוס שוקו חם, כן?
[…] עצמו. טוב, לא באמת… אבל היא כן מרגשת. כמו שכתבתי בפוסט החורף הקודם שלי, יש בזה מן ההוכחה שהעולם עובד. לוח השנה מוכיח את עצמו, […]