
שלח לי חורף בקופסה
שמיים אפרוריים. חושך שמגיע כבר בחמש אחרי הצהריים. שרוולים ארוכים. מטריות. ילדים במגפי גומי שמשחקים בשלוליות בוץ.
שמיים אפרוריים. חושך שמגיע כבר בחמש אחרי הצהריים. שרוולים ארוכים. מטריות. ילדים במגפי גומי שמשחקים בשלוליות בוץ.
העולם כמרקחה. שווקי העולם מתנהלים כמו רכבת הרים שיכורה, ובעקבותם העיתונאים, הפרשנים, הדעתנים וכמובן הבלוגרים. אני לא מתיימר להבין בזה יותר מדי, אבל אנאלוגיה חביבה כן קפצה לי לראש. לפני
כל פעם שאני שומע את השיר על ג'ינג'ס חאן אני לא יכול שלא לשיר בראש את המילים של מאור לין במקום את אלה המקוריות: