מקלות בגלגלי הרכבת

ynet מדווח היום על תוכניות של משרד האוצר לדחות (בפעם המי-יודע-כמה) את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, לטובת פיתוח מערכות תחבורה בפריפריה. אני מאוד מקווה שלא תהייה שום דחייה ושאכן עד סוף 2013 נוכל לנסוע בכיף מפתח תקווה לבת ים וחזרה, אבל זו הזדמנות לנזוף קשות במי שבכלל חולם להציע הצעה מופרכת שכזו.

בין ראשון לציון בדרום, רעננה בצפון ופתח תקווה במזרח, קיים שטח עירוני כמעט רציף בו מתגוררת בין שליש למחצית מאוכלוסיית המדינה. שטח זה (כ- 1,500 קמ"ר) אינו הרבה יותר גדול יותר משטחן של ערים מרכזיות בעולם (לונדון – 1,577 קמ"ר, ניו יורק – 1,214 קמ"ר, טורונטו – 1,749 קמ"ר, מוסקווה – 1,081 קמ"ר, וזה כמובן בלי להתייחס לערי אסיה הגדולות פי כמה)*. בכל הערים האלו יש מערכת גדולה, מסועפת, משוכללת ויעילה (פחות או יותר) להסעת המונים, שפועלת מזה עשרות שנים.

בשנים האחרונות הקטינו את תקן החנייה לבניינים חדשים בת"א כדי לעודד אנשים להשאיר את המכוניות בבית. ארגוני סביבה מוחים על בניית חניוני ענק בעיר (כמו זה שנחפר בימים אלה מול היכל התרבות/הבימה) בטענה שהם מעודדים נסיעה ברכב פרטי. כ-600,000 כלי רכב נכנסים לנתיבי איילון מדי יום. כל הכבישים הראשיים במטרופולין עמוסים באופן כמעט רציף לאורך שעות היום. ההשלכות מבחינת זמן עבודה מבוזבז, זיהום אויר, תאונות דרכים, צריכת דלק והמצב הנפשי של הנהגים – כולן ידועות.

נכון, אני לא יכול להביא מחקרים שמדברים במספרים, אבל אני משוכנע שהתועלת במונחי הגדלת הפריון בעבודה (הרבה יותר ממעבר לשעון קיץ), ירידה במספר תאונות הדרכים (יותר נפגעים בשנה מאשר בכל זירות הלחימה של ישראל לדורותיהן), חיסכון בדלק (כי הנפט לא צומח על העצים), הפחתה בזיהום האויר (וכתוצאה מכך בהוצאה הלאומית בטיפול במחלות של דרכי הנשימה) והגדלת הנגישות של תושבים למקומות עבודה פוטנציאליים, תאפשר הקצאת מקורות רבים הרבה יותר לטיפול בבעיות הפריפריה. נכון, זה פרויקט ענק ויקר בצורה מחרידה, אבל אם יעשו אותו כמו שצריך זה ישתלם.

אי אפשר לנקוט בפעולות כמו אגרות גודש או הפחתת מקומות חנייה לפני שיש באמת אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית הולמת. מערכת להסעת המונים במטרופולין צריכה לכלול הרבה יותר מקו אחד של רכבת קלה, והיא צריכה להיות בגדר פרויקט לאומי מהמעלה הראשונה לא פחות מפיתוח של טנק חדש או תוספת כיתות לימוד.
צריך היה להתחיל לחפור כבר לפחות עוד שני קווים תת-קרקעיים. צריך היה לחייב את חברות האוטובוסים להחליף את האוטובוסים המזעזעים הקיימים ברכבים חשמליים, שקטים ונעימים לנסיעה. צריך היה למפות מחדש את קווי האוטובוסים שלא שונו זה עשרות שנים ולהתאים אותם לשינויים בצרכי הנוסעים. צריך היה לחייב את כל החברות למכור כרטיסי נסיעה יומיים/שבועיים/חודשיים משולבים. צריך היה לעשות את כל זה לפני עשרים שנה.

משרד האוצר צריך להפסיק לשחק, להפסיק לגרום לעיכובים בפרויקט החשוב הזה, לחשוב קדימה ולהתחיל לחפור.

ויפה שעה אחת קודם.

*בהערת אגב אני מוכרח לציין, שבניגוד לערים הללו מסביב לעולם המתנהלות תחת שלטון מקומי אחד מרכזי ולכל היותר מתחלקות לרובעים, במחוז תל-אביב יש לפי הלמ"ס מעל 230(!) רשויות מקומיות. אין שום הגיון בקיומן של כל כך הרבה רשויות מקומיות בשטח כה קטן. כמובן שחלק גדול מהרשויות הללו קיימות כיישובים עצמאיים וייחודיים מסיבות היסטוריות, אבל זה לא סותר את העובדה שיש חוסר יעילות משווע בפיצול הזה, ושהקמת "רשות-על מקומית" תביא לחיסכון בכספי הציבור שמממנים את המנגנונים העירוניים, תוכל לייצר כוח פוליטי משמעותי הרבה יותר, ותאפשר אחידות במתן שירותים בין-יישוביים (דוגמת תחבורה).