העולם כמרקחה. שווקי העולם מתנהלים כמו רכבת הרים שיכורה, ובעקבותם העיתונאים, הפרשנים, הדעתנים וכמובן הבלוגרים. אני לא מתיימר להבין בזה יותר מדי, אבל אנאלוגיה חביבה כן קפצה לי לראש.
לפני כמה ימים ראיתי (לבושתי, לראשונה) את הסרט "מלתעות". והנה סצנה מהסרט שכמו מדמה את המצב רגע לפני פריצת המשבר. בסצנה המדוברת מנסים מפקד המשטרה והמומחה לכרישים לשכנע את ראש העיר שיש כריש מסוכן המאיים על המתרחצים ושצריך לסגור את החוף. ראש העיר לא מוכן לשמוע, ומודיע להם שלמחרת, ה- 4 ביולי (יום העצמאות האמריקני הכה מתאים לאנאלוגיה שלי), החופים יהיו פתוחים ומלאים נופשים עד אפס מקום. ראש העיר, בגאוותו, לא היה מוכן לסכן את חווית החג האמריקנית ואת רווחיה העצומים של העיר מרבבות הנופשים שמגיעים לחופיה בחג. כמובן שהכריש אכן הגיע וההמשך ידוע.
אינני בקי מספיק בתולדות המשבר כדי לומר אם היו כאלה מזהירים מפני הכריש, אבל כנראה שבכל מקרה אף אחד לא ממש רצה לשמוע. על חגיגת הנהנתנות האמריקנית אנחנו משלמים, תרתי משמע, עכשיו. את חלקינו הכריש כבר טרף, והאחרים עסוקים בבריחה מבוהלת.