לפני כחודשיים סערה התקשורת סביב תקנות חדשות לנגישות אתרים שאושרו בכנסת (PDF).
בינתיים הכותרות כמובן התחלפו כמה עשרות פעמים, אבל הכנסת היא דוגמה טובה לאיך אתרי ממשל רשמיים בישראל לא לוקחים את עצמם ברצינות (כן, רשות המיסים, אני מסתכל עלייך).
לפני כשנה וחצי השיקה הכנסת אתר בית חדש ונאה (עבודה יפה של נטקראפט), שהושקעו בו כך וכך מטרים מעוקבים של כספי ציבור. אבל מה שעשו שם זו אפילו לא חצי עבודה.
כבר בהודעה לעיתונות מתגלה ש:
"מי שיגיע לאתר יגלה שהשיפוץ עוד לא הושלם. יש עוד כמה באגים שלא טופלו (בעיקר למי שגולש מדפדפן הכרום) ורוב התוכן מוצג עדיין על בסיס התשתית הישנה. במילים אחרות, הבית מסודר אך המתכנתים עדיין לא נכנסו כדי לארגן את הארונות והמגרות. החידושים העיקריים שנעשו במסגרת מה שמוגדר כשלב הראשון מתמקדים באתר הבית וסרגל הניווט באתר."
זה, כאמור, מיולי 2012, ועושה רושם שמאז שום דבר לא ממש קרה.
העמודים שעוצבו מחדש הם רק העמודים הראשיים של האתר. ברגע שמנסים להגיע לעמודים הפנימיים ולצפות למשל במידע אישי על חברי הכנסת או בהצעות החוק שפורסמו ברשומות (האתר בכל מקרה מציג רק הצעות חוק שפורסמו עד שנת 2002) מגיעים לאזורים בעיצוב הישן, הלא נגיש, לא ברור, ובעיקר לא מתאים לאתר ממשל מרכזי בשנת 2014.
מעבר לזה (ואפילו חמור מכך), הגרסה של האתר בשפות ערבית, רוסית ואנגלית לא השתנתה כלל, ומשתמשת באותו פורמט מיושן וגרוע מלפני עשור. כך שלגולשים קוראי העברית יש אולי נגישות מסוימת לעמודים הראשיים של האתר (בלבד), אבל לגולשים שאינם קוראים עברית אין נגישות בכלל.
גם ההתאמה לתצוגה במכשירים ניידים, שלפני שנה וחצי הייתה בשלב שבו "בוחרים אילו סוגי מידע יהיו מתאימים לשימוש באפליקציות, והנושא יישום כחלק מהמשך תוכנית העבודה" כנראה נשארה שם, למרות שאנחנו נמצאים בעידן בו כמחצית מהגולשים ניגשים לאתרים מהסלולרי!
אבל הסיפור של אתר הכנסת הוא רק משל. משל לעבודה ישראלית בכלל ולפיתוח אתרי אינטרנט ישראלים בפרט.
כשניגשים לפרויקט כמו שדרוג אתר הכנסת (פרויקט חשוב ונחוץ לכל הדעות), אי אפשר להסתפק בעיצוב מחדש של מספר עמודים ראשיים, אי אפשר להסתפק בעיצוב מחדש של השער העברי לאתר, וזה גם לא נכון להציג את השערים בשפות אחרות כהעתק מתורגם של העמוד העברי.
אילו היו ניגשים לפרויקט הזה ברצינות, היו מאפיינים לא רק את המידע שיגיש העמוד הראשי, אלא את סך כל המידע הקיים באתר הכנסת לרשות הציבור. היו מאפיינים את זרימת המידע הזה בין העמודים הפנימיים לעמוד הראשי, והיו יוצרים שפה עיצובית אחידה בין כל עמודי האתר.
אילו היו ניגשים לפרויקט הזה ברצינות, היו חוקרים ומנתחים מה המידע הרלוונטי שמעניין את הגולשים בשפות השונות, ועורכים התאמות במידע המוצג להם.
אילו היו ניגשים לפרויקט הזה ברצינות, לא היו מעיזים להעלות אותו לאוויר ככה. זה כאילו שתיכנסו לדירה חדשה כשרק הסלון גמור, והקבלן יבטיח לכם שבתוכנית העבודה שלו בהמשך לעשות גם את המטבח, האמבטיה וחדר השינה. הרי זה דבר שלא יעלה על הדעת, לא הייתם משלמים על דירה כזאת.
אם הכנסת רוצה להוביל ולהיות חוד החנית בנגישות, לאשר תקנות זה לא מספיק, אלא צריך לתת דוגמה אישית ולהראות לציבור הישראלי איך מקימים אתר אינטרנט משובח.
אתר אינטרנט הוא יותר מאוסף דפי ווב שמקושרים אחד לשני דרך עמוד בית. הוא תזמורת שלמה של מידע והקשרים, הפניות הדדיות וזרימה של נתונים. ועל האתר הזה מישהו צריך לנצח, לספק הכוונה, שפה ודרך משותפת כדי שמי שמקבל את התוצר יוכל להינות ממנו במיטבו.
יותר מדי אתרים ישראלים נראים כאילו הם נבנו לפי ההעדפות האישיות של חברת בניית האתרים שעיצבה אותם או לפי הגחמות של בעלי הארגון המוצג באתר, ולא מתוך מחשבה יסודית על האתר כמערכת שלמה או מתוך ניתוח של על איזה צרכים האתר הזה צריך לענות. אנחנו רואים את התופעה הזאת מתפתחת היום גם בדפי פייסבוק ארגוניים (אחרי שלפני כמה שנים היא ניסתה להרים ראש כחלק מאופנה של בלוגים ארגוניים).
זה לא תמיד עניין של השקעה כספית, כמו שזה עניין של מקצועיות.
יש ראשי ארגונים שחושבים ש"לכולם יש היום אתר אינטרנט/דף פייסבוק. גם אנחנו צריכים!" ואז הם מטילים על המזכירה שלהם למצוא חברות/אנשים שעושים אתרי אינטרנט או דפי פייסבוק, להשיג להם הצעות מחיר ולסגור משהו. שיהיה.
לאיזה קהל האתר הזה פונה? לאיזה צרכים הוא יספק מענה? איזה מידע הוא יציג? מי יעדכן אותו? אלה שאלות שפחות מתעסקים איתן, למרות שהן מהותיות להצדקת ההשקעה באתר החדש.
גם אם הגורם שנשכר להקמת האתר החדש יודע להפנות את השאלות הרלוונטיות לגורמים הקובעים בארגון, לאחרונים לא תמיד יש את הרצון וההבנה לספק להן את תשומת הלב הדרושה והמענה הנכון.
אינני יודע כמה כסף השקיעה הכנסת באתר החדש. אבל לדעתי, ללא מענה מלא לכל השאלות הללו עבור כל עמודי האתר, הוא לכל היותר דוגמה לעוד חובבנות ישראלית מצויה.