משרד הביטחון לא יאשר בקשות להשתמטות

גורמים במערכת הביטחון הכריזו לאחרונה כי "משרד הביטחון לא יהיה עוד חותמת גומי ולא יאשר כל בקשה להשתמט". הפכתי והפכתי באמירה המוזרה בניסיון להבין איך כשמשרד הביטחון מאשר פטור משירות הדבר יכול להיקרא "השתמטות". השתמטות היא התחמקות ממילוי חובה, ואם משרד הביטחון מאשר פטור הרי שכבר אין חובה ואין השתמטות.

יכול להיות שהמניעים למהלך האחרון של שר הביטחון הם ניסיון מוזר ליצור משבר קואליציוני (כי ועדת וינוגרד, מיגון שדרות, סל התרופות, קצבאות לניצולי שואה או מעמד בית המשפט העליון הם לא נושאים מספיק דרמטיים לביסוס משבר קואליציוני), אבל לי הוא מזכיר משהו שכתבתי לפני יותר מחמש שנים (נובמבר 2002 ליתר דיוק) ומסתבר שעודו אקטואלי להפליא גם היום:

אכן, לדעתי יש לבחון את שיטת "גיוס חובה למעט פטוריסטים". כאשר היוצאים מן הכלל מגיעים לכמעט מחצית ממנו, יש צורך לבדוק את הכלל ובאופן בהול ביותר. הצבא הוא גוף שסובל מעודף כוח אדם מחד, וממחסור בכוח אדם איכותי מאידך. אנשים לא מוכשרים (גם מבחינת הכשרה וגם מבחינת כישרון) נושאים בתפקידי מפתח, בעוד אנשים שיכולים להביא תועלת פונטציאלית עצומה למערכת מתבזבזים בתפקידים זניחים או שנפלטים מהמערכת מסיבות שונות ומשונות. זהו מצב שקיים בהרבה מאוד אירגונים, אבל הוא בלתי נסבל כאשר מדובר באירגון ממלכתי שאמון על ביטחון כל אחד ואחד מאיתנו.

השאלה אם גיוס עשרות אלפי האברכים יביא תועלת למערכת היא נחוצה. אבל כל זמן שהשיטה מוגדרת "גיוס חובה למעט פטורים", מגוחכת ככל שתהייה ההגדרה הזאת, השאלה לא רלוונטית. הפטור המוענק לאברכים הוא מקומם לאו דווקא מכיוון שבזכותו נעשה יותר ימי מילואים, אלא מכיוון שהוא לא ניתן על בסיס צרכי הצבא – כמו פטור רפואי או נפשי או אנשים שלא יכולים לשמש בכל תפקיד שהו בצבא. זהו פטור על בסיס פוליטי גרידא.

צה"ל ממלא תפקיד מרכזי בחברה הישראלית. "כוך היתוך" קוראים לו. תקופת השירות שהופכת (כמעט) כל מתבגר זב חוטם לאדם בוגר בחברה. פרט חיוני בכל קורות חיים, נושא השיחה השני שעולה בין אנשים זרים ומקפצה לתפקידים אזרחיים המקבילים לאלו הצבאיים.
החברה הישראלית היא שבויה של הצבא. האנשים שמכוונים את המערכה הפוליטית שזורים שתי וערב באנשים שמכוונים את המערכה הצבאית. במדינה שנמצאת כבר 60 שנים בעימות צבאי כמעט בלתי פוסק בחזיתות שונות, נוצר טשטוש. הצבא גדל ותפח והתעצם ומשתלט בהדרגה על כל תחומי החיים. חיילים ייעודם להילחם, והנה כשיש מצוקת כוח אדם במשטרה מייד צץ לו שיתוף פעולה עם הצבא – עשרות קורסים מופסקים ואלפי חיילים מתייצבים תחת פיקודו של המפכ"ל. חיילים משמשים כמדריכים בשמורות טבע, עוזרי הוראה בבתי ספר, פקידים במשרדי ממשלה ועוד.

אני לא חושב שהשירות בצבא מסתכם בתרומה לביטחון המדינה. אני חושב שבהחלט יש בו פן חברתי משמעותי. קיומו של הצבא, "כור ההיתוך", מחזק את החברה ומשמן את המנגנונים החברתיים. אך ייתכן שיש לשנות את ההגדרה מ"צבא העם" למשהו בסגנון "שירות אזרחי לאומי" – גיוס חובה לכ-ו-ל-ם, עפ"י מבחני יכולת אישית פיזית, שכלית ופסיכולוגית ימויינו צעירי ישראל כל אחד לתפקיד אחר שתורם לחברה בדרך אחרת.
כך למשל, גם החרדים/ערבים יוכלו לתרום לחברה. בהנחה שהחרדים/ערבים אזרחי ישראל שווים בכל וכל לשאר האזרחים ומהווים חלק הומוגני מ"החברה הישראלית" (יש כזה דבר?), הם יוכלו למשל לשמש בתפקידים שונים של חילוץ והצלה, משמר אזרחי בקרבת מקום מגוריהם ותפקידים חברתיים אחרים מבלי להיתפס כמשתמטים. האמור מתייחס כמובן גם לשמאלנים יפי נפש, פציפיסטים וסתם נמושות.

אם נצליח לפתוח מעט את החשיבה הלאומית, להתנתק כמעה משבי המיליטריזם ולגבש תפיסה לפיה בחברה הישראלית כל פרט ופרט תורם מספר חודשים מחייו לטובת מטרות ציבוריות נעלות, אולי נוכל לראות את עצמנו באמת כאחת האומות הדמוקרטיות המתקדמות, ולהתקרב מעט יותר ל"מדינת כל אזרחיה".