אנו מכריזים בזאת על אבל לאומי

והיום בפינתנו חברי כנסת והצעות החוק ההזויות שלהם, נדבר על הצעת חוק של חברי כנסת מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בדבר הכרזת אבל לאומי.

לפי ההצעה, במקרה שבו יפול בעת מילוי תפקידו ראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת או נשיא בית המשפט העליון, תחליט הממשלה על אבל לאומי ונשיא המדינה יכריז עליו בנאום מיוחד. הממשלה תוכל, אם תחפוץ בכך, להכריז על אבל לאומי גם במקרים אחרים שייראו לה מתאימים.

בסדר, אז הכריזו על יום אבל. נכון שמרוב התרגשות אתם רוצים לצאת לשתות משהו לזכרו של אחד הנ"ל שנפל וגו'? מצטערים, הצעת החוק קובעת כי בזמן "אבל לאומי" ייסגרו כל בתי האוכל והעינוגים הציבוריים (הווה אומר: מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע, תיאטראות, פאבים וכו').

נניח שיש לי כרטיסים להצגה. שריינתי את הערב. ההצגה מאוד מבוקשת, וצריך להזמין מקומות שבועות רבים מראש. אופס, נפטר הנשיא. עכשיו מה? אני אצטרך לריב עם התיאטרון על החזר כספי? נקבל הצגה במועד חילופי שיהיה לי לא נוח?
נניח שמגיע מוזיקאי נחשב מחו"ל להופעה חד פעמית בארץ. באמת אכפת לו שיו"ר הכנסת הלך לעולמו?

לא ברור לי למה הצורך הזה לכפות על הציבור נורמת התנהגות מסוימת במקרים של אסונות לאומיים. הרי גם היום אם חו"ח קורה אסון כלשהו יכול ראש הממשלה/הנשיא/יו"ר הכנסת/נשיא בית המשפט העליון/כל פוליטיקאי אחר שרוצה בדל חשיפה להתיצב מול מצלמות הטלוויזיה ולהכריז על אבל לאומי. מה עניינו של המחוקק במעשיהם של האזרחים האבלים? אולי די כבר עם ההבלים?