"אני לא סופרת כמה אכלתם, אני סופרת כמה נשאר"

סטייק עגל, סטייק פרגית, שיפוד, קבאב, נקניקיה, תפו"א בגחלים… הדודה הכינה כמויות אוכל שיכלו לספק פי שלושה מכמות האנשים שהיינו. ברגע שחשבת שסוף סוף סיימת והצלחת לרוקן את הצלחת, נחתה עליה עוד חתיכת בשר בלי שהיתה לך אפשרות בכלל להתנגד. בכל פעם שניסית לרמוז שבאמת, אבל באמת, אין לך יותר מקום בבטן, הדודה השפילה עיניים והזכירה את עשרות הקבאבים, השיפודים ותפוחי האדמה שאם לא ייאכלו אז יצטרכו להשליכם לפח (כאן נכנס הציטוט שבכותרת, שרק בשבילו כתבתי פוסט שלם).

היה שמח, טעים, וכמעט שלא דיברנו על החקירה של ראש הממשלה.

חג שמח.

נ.ב. רציתי לדבר גם על החגיגות, מופע מאירים את השמיים, מפגן צה"ל, פטריוטיות, חלמאות, סדרי עדיפויות תקציביים ושאר מאורעות החג, אבל הכל מתגמד לעומת כמויות הבשר שצרכתי היום. אם אתאושש לפני שיום העצמאות הנוכחי יפסיק להיות אקטואלי, אולי אכתוב על הדברים בפוסט נוסף. בכל מקרה, אני מניח שלפחות חלק מהקוראים יכולים לדמיין את הפוסט בנושאים האלו גם בלי שאכתוב אותו ממש P: