כך הגדיר ח"כ אחמד טיבי את תקיפת הרופא בבי"ח ברחובות.
האם ב"שפל" התכוון ח"כ טיבי שתקיפת הרופא מצביעה על ירידה בהיקף התופעה של אלימות חברתית? סביר להניח שלא.
ככל הנראה התכוון ח"כ טיבי לומר שהתקיפה הזאת חריגה בנבזותה ורשעותה ביחס למקרים אחרים של אלימות. אלא שלצערנו תקיפות מסוג זה אינן דבר חדש.
ברור הרי שאף אחד לא יוכל להימנע מלגנות תקיפה של רופא. אבל בניגוד לרבים מאזרחי המדינה שמרגישים שאין ביכולתם לעשות הרבה מלבד לצקצק בלשון ולהסכים שאין ספק שהמדינה שלנו מתדרדרת, ח"כ טיבי, דוקא נמצא במקום שבו אפשר לעשות.
השאלה היא מה ח"כ טיבי, רופא בעצמו, ושאר 119 חבריו למשכן, עושים כדי לטפל בבעיה. אני לא חושב שקביעת עונשים כבדים על תקיפת רופאים תמנע את התופעה. אנשים תוקפים רופאים כי הם מרגישים שהם לא מרוצים מהטיפול הרפואי שניתן להם או כי הם צריכים להמתין לו זמן רב, וברגעים כאלה אף אחד לא יחשוב על מספר שנות המאסר הצפויות לו בעקבות המעשה. כנראה שהתחושות האלה (סובייקטיביות ככל שיהיו) משקפות חלק מתחלואי מערכת הבריאות הציבורית שסובלת באופן כרוני מהעדר תקציבים נאותים ומחוסר בכוח אדם.
אולי כדאי שבמקום להפריח משפטים חסרי פשר לעבר עיתונאים, יתחילו שם בכנסת לבחון את הדברים לעומק ולטפל בדרוש טיפול. ענישה פלילית היא לא תמיד הפתרון האולטימטיבי.
בחמישי בבוקר (אחרי התקיפה) פתחה אילנה דיין את תוכניתה בגל"צ בראיון עם אחד מעמיתי הרופא שהותקף. היא הדגישה שמערכת התוכנית החליטה לפתוח בנושא הזה ולא בנושאים הבוערים (טלנסקי, ברק, סוריה) כי הנושא חשוב מאוד וקריטי על סדר היום.
אני מאוד לא אוהב את הגישה הזו. אני לא חושב שיש הבדל בין תקיפה של רופא, תקיפה של גננת, או דקירה של אדם על כך שצפר לאדם אחר בכביש (אפילו אם האדם הנדקר הוא רק מנקה רחובות, מורה או מחלק עיתונים, נניח). אני חושב שעצם הדירוג וההפרדה המלאכותית שיוצרים בשיח הציבורי בין תקיפה של בעל מקצוע א' או ב', היא הגורמת לכל הבעיה. אם היו מטפלים (בכל המימדים במערכת – חינוך, אכיפה, ענישה ושיקום) באופן הומוגני בכל עבירות האלימות, היה קל יותר לצמצם (כנראה שלעולם לא להכחיד באמת) את התופעה בחברה.
עצם העובדה שמעלים אל ראש סדר היום תקיפה "מיוחדת", מאותתת באופן צורם ובהיר שמקרי אלימות אחרים אינם כה גרועים. מצטער, כאחרון ההדיוטות, אני לא מבין מה מיוחד בתקיפת רופאים, ובמה היא שונה מכל תקיפה אחרת. בעיניי, הדבר לא תורם ולו אחוז תרומה חיובית למיגור האלימות, ובהחלט לא למיגור האלימות נגד רופאים, בתוך כך.
בעיה היא בקוצר הרוח הקיצוני בחברה הישראלית, בחוסר החשש מהפחד ובעיקר – מחוסר המוסריות. אני לא רואה שום ייחוד בתופעת האלימות נגד רופאים, עם כל הכבוד לחשיבות הרפואה בישראל, לי אישית הרבה יותר חשוב שילדים לא ירביצו למורים.
אני מסכים לגמרי. האלמנט היחיד שאני יכול לחשוב שאולי מייחד תקיפת רופא הוא שרופא מהווה גורם שאמור לטפל בתוקף, ואינו מהווה "איום" עליו. זאת בניגוד לתופסי חניה, מעירים על עישון במקומות ציבוריים או מורים.
דומה הדבר למישהו שתוקף את העובד הסוציאלי או הפסיכולוג שלו.
אתה בדיוק עולה על הנקודה שטענתי בדבריי, בדיוק תיארת את התיאוריה שבעצם מעודדת אלימות בחברה. הגישה שדוקרי ילדים בביה"ס, מכי מעירי עישון או דורסי פקחים-רושמי-דו"ח הם שונים מתוקפי רופאים בגלל גורם ה"איום", היא מאפשרת הפנמה כאילו סוגי האלימות "האחרים" הם מותרים ומובנים. אני לא יכול לראות איך מורה הוא מאיים, בהשוואה לרופא.
לראייה, התוקף במקרה הזה טוען שהסיבה שתקף את הרופא היא כי השירות היה לקוי, הרופא דחה את הניתוח בפעם התשיעית. מה יותר "איום" מזה? הרופא לכאורה גורם נזק ממשי על שלום התוקף. הכל בסדר, מותר לתקוף. חזל"ש.
ועוד דבר – לא הבנתי את הביטוי של טיבי. אלימות חברתית? בשום מאיזו אלימות אחרת? אלימות חברתית מול אלימות אינדיבידואלית או סוציולוגית? (במובן של רוחב היריעה), או אלימות חברתית מול אלימות משפטית/בירוקרטית/כלכלית/חלוקתית (נניח) בהקשר התוכני…
עוד שטות שאומר ח"כ. זה התחיל עם צדק חברתי/חלוקתי/טבעי מול צדק אחר, עוד קטגוריה שסה"כ מייצגת אינטרסים של סקטור אחד מול אחר, ועכשיו זה עובר לאלימות. אולי כמו שיש "אלימות על רקע רומנטי", יוסיפו עכשיו "אלימות על רקע רפואי".