היום כותבים רק סיפורים עצובים ומדכאים
יום הזיכרון הוא באופן אינהרנטי מאוד ממלכתי, הוא מבקש לאחד וללכד את אזרחי ישראל (אבל רק את היהודים שביניהם) סביב הנרטיב הזה שהולך ומתעצם עד שמגיע לשיא בהדלקת משואות יום
כל הפוסטים בזיכרון
זיכרון חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
על לוח השיש שמציג דרך קבע את שמות הנופלים מבני העיר, הולך ונגמר המקום. כשהקימו אותו לפני שנים, קיוו כנראה שהמלחמה תיגמר לפני השורות על הלוח.
מה אנחנו זוכרים
אנחנו זוכרים את הקורבנות. מיליוני אנשים, נשים וילדים שנרצחו בדם קר כי היו שונים, למרות שהם עצמם הרגישו כחלק אינטגראלי מהחברה בה חיו. אנחנו זוכרים את הגבורה. אותם אלו שניסו