מה עושים עם העובד האופורטוניסט?

מכירים את זה שיש חבר אחד בצוות שמביא יותר נזק מתועלת אבל אי אפשר להיפטר ממנו כי סיבות?
הוא אופורטוניסט שדואג בעיקר לעצמו, יתרום לצוות רק אם זה יעלה בקנה אחד עם האינטרסים האישיים שלו, ולא יהסס למכור את החברה הכי טובה של המנכ"ל בשביל כמה מטילי זהב.
ניחשתם נכון, קווארק.
מעמדו של הבחור לא לגמרי ברור. בהתחלה הוא בכלל רצה לברוח מהארגון, אבל אז שיכנעו אותו או לחצו עליו להישאר, מסיבות פוליטיות בעיקר. הנוכחות שלו בארגון תורמת למוראל של העובדים ומהווה עוגן חברתי. יחד עם זאת, הוא מנהל עסקים מפוקפקים מאחורי גבה של ההנהלה, ולא פעם מסתבך בעבירות שונות.

חשוב לומר שבארגון מתוקן התנהגות מהסוג הזה היא כמובן לא מקובלת לחלוטין. חובה לדווח להנהלה ולנקוט אמצעי ענישה כנגד אותו גורם – עד כדי סילוקו מהארגון, גם במחיר של נזק זמני למוראל ולאווירה. כאשר ההנהלה מעלימה עין מהתנהגות בעייתית היא יוצרת לגיטימציה לאותה התנהגות. ובמקרה שיידרשו צעדים נגד גורמים אחרים בארגון, יעלו טענות של אכיפה סלקטיבית ו"למה לנו אסור ולו מותר". זוהי סיטואציה מסוכנת מאוד עבור ההנהלה, אשר עלולה לאבד את אמון העובדים שיראו אותה כרואה את טובתה הפוליטית מעל לטובת הארגון.

בדוגמה של קווארק, בגלל שצריכים אותו (ובגלל שיש לו קביעות), אי אפשר ממש להיפטר ממנו, אלא רק לנזוף בו כשהוא עובר את הגבול.

אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם את היכולת של דמות כזאת להזיק לארגון, בהינתן שאי אפשר לסלק אותו לגמרי?
אפשרות אחת היא פיקוח ומעקב צמודים, עד כמה שאפשר בלי שזה יהיה מורגש באופן בוטה. ניטור מיילים, בדיקת שיחות יוצאות, הצבת מצלמות במסדרונות מול המשרד שלו וכיוצא באלה. זאת גישה בעייתית, גם כי היא מצריכה משאבים ארגוניים לא מבוטלים, גם כי היא מייצרת אווירה של עוינות וחשדנות שאינה בריאה, וגם כי היא לא מועילה. מי שרוצה לנהל עסקים מפוקפקים ימצא את הדרך להערים על המערכת.
אפשרות אחרת היא להוסיף תחומי אחריות לאותו גורם. לשלב אותו יותר בתהליכים ארגוניים, להכניס אותו לועדות שונות, לתת לו משימות. בגישה כזאת אנחנו מקווים שמצד אחד הוא יהיה עסוק מדי בעניינים שהטלנו עליו מכדי לעשות שטויות, ומצד שני ככל שהוא יהיה מעורב יותר לעומק בפעילות הארגונית יהיה לו תמריץ קטן יותר לחבל במערכת שהוא חלק ממנה.

(ST:DS9 S02E04 "Invasive Procedures")