בעקבות הכתבה הזאת בכלכליסט, אחד הדברים שמפליאים אותי בארגונים הוא כשלא משקיעים מחשבה ומשאבים נאותים בבירור הרגולציה הרלוונטית לפעילות שלהם.
אפילו ארגונים שפועלים רק כאן בישראל, לא תמיד עומדים בכל החובות הרגולטוריות שחלות עליהם.
אני שומע לא מעט בעלי עסקים (ונציגים של ארגוני גג) מתלוננים שיש בארץ עודף רגולציה, ושזה מכביד על ניהול עסקים במדינה ויוצר להם עלויות גבוהות. גם אם זה נכון, צריך לזכור שלרוב דרישות הרגולציה יש הגיון מאחוריהן. רגולציה מיועדת להגן על חייהם ובריאותם של עובדים ולקוחות, על בריאות השכנים והסביבה, למנוע מטרדים, למנוע נזקים, לחסוך במשאבים ציבוריים כמו מים וחשמל, וכן גם לאפשר לרשויות המדינה לנהל את המשק לטובת הציבור בכללותו.
בכל מקרה, המצב שבו הנהלה מודעת לרגולציה שחלה עליה ומחליטה לא לקיים אותה (או לא מחליטה כן לקיים אותה) הוא כבר מצב מתקדם, שלא פעם גובל בפלילים. אבל המצב השכיח יותר הוא של זלזול ובורות. יזמים שנכנסים לתחומים חדשים עם רעיון מלהיב, ארגונים שמפתחים עסקים ופשוט לא בודקים באיזה דרישות הם חייבים לעמוד. האם צריך לקבל רשיונות למוצר שלהם? האם יש דרישות תקינה? רישוי עסקים? דיווח למשרד ממשלתי כזה או אחר?
נכון, יועצים משפטיים ויועצי רגולציה זה דבר יקר ומעייף, והרבה פחות מרגש מלפתח רעיון עסקי או חברתי חדש. אבל כמו שאני ממליץ בחום לכל מנהל של ארגון ולכל בעל עסק, לנהל ספרי חשבונות מסודרים ולשלם את כל המיסים שלו במלואם ובזמן, כך אני ממליץ להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי לוודא שהוא עומד בכל הדרישות החוקיות האחרות. חבל שמיזם ייפגע בגלל חוסר מודעות.