מפת סיביות

החודש האחרון הביא איתו מספר שינויים שערכתי בגוגל רידר שלי, ועכשיו המצב נראה כך:

From your 149 subscriptions, over the last 30 days you read 8,419 items, starred 36 items, shared 33 items, and emailed 4 items.

אז מה קרה מאז החודש הקודם?

הסיבה להכפלה במספר הפריטים הנקראים היא באופן אירוני דוקא ההיפטרות מכמה פידים שהציפו אותי בעדכונים אשר רובם לא עיניינו אותי, מה שגרם לי לבזבז עליהם המון זמן בקריאת כותרות (שלא אפספס איזו פנינה בים הזבל), ולסמן רשימות ארוכות של עדכונים כנקראו למרות שלא באמת קראתי אותם. כנגד הפידים המציפנים שהועפו, הוספו מספר פידים מעניינים יותר, והתוצאה היא שיותר מעניין לי לעבור בניחותא על רשימת העידכונים שלי (למרות שאני עדיין לא קורא הכל עד הסוף).

הבעיה שאני מתמודד איתה עכשיו היא סימון של פריטים (בדרך כלל ארוכים או עמוקים במיוחד) לקריאה מאוחרת, בלי שאני באמת מגיע לקרוא אותם בסופו של דבר. הרבה יותר נחמד לקרוא את שמונת העדכונים שהגיעו הרגע טריים מתנור הרסס מאשר לחזור לפוסט פילוסופי/היסטורי ארכני מלפני שבוע.

סוגיה נוספת ובעייתית מסיבותיה שלה, היא הפידים המשותפים, כמו זה של שרון למשל. בניגוד לפיד קוהרנטי שאפשר לזהות דיי מהר אם הוא מעניין אותי ואם אני רוצה אותו ברידר שלי, פידים מהסוג הזה מציגים סוגים שונים של תוכן באריזה אחידה. מכיוון שכל אחד מהאנשים המשתפים מכניס תוכן שמעניין אותו אישית, יכול להיות שחלק מהם יהיו לטעמי וחלק אחר ישתפו דברים שאין לי מה לעשות איתם. יצירת פיד משותף כזה היא רעיון מעולה בעיני, אבל הקריאה שלו מצריכה ממני הרבה יותר משאבי סינון מאשר פידים רגילים.

מכיוון שתוך כדי הכתיבה אני ממשיך לקרוא עדכונים (כבר 8,442), אני יכול להתיחס לאמירה של אום מאליק שהגיעה הרגע, ולומר שלפחות מבחינתי הבעיה היא שרק אני יודע להחליט מה באמת מעניין אותי. שום רשימה של קטגוריות או תגיות תוכל לעשות את זה במקומי, וזה ידידיי, האתגר הבא של עידן המידע.

Technorati Tags: google reader, web 2.0, web 3.0, חברת המידע, קורא רסס

אחד הדברים שאני אוהב ב Google Reader, זה שהוא לא שיפוטי אלא רק אינפורמטיבי.

From your 144 subscriptions, over the last 30 days you read 4,205 items, starred 13 items, shared 39 items, and emailed 2 items.

(כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הספירה עוד עמדה על 4,199).

אין ספק שכניסתו של קורא הרסס לחיי שינתה מקצה לקצה את האופן שבו אני צורך תוכן. עד אז צרכתי מספר מאוד מצומצם (אני מעריך שפחות מ-20) של מקורות תוכן כמו בלוגים, אתרי אקטואליה ומקורות מקצועיים שונים, ועשיתי זאת במגוון שיטות - עמוד בית מותאם אישית, עדכונים במייל, live bookmarks וכניסה יזומה לאתרים.

כמובן שרשימת המקורות שלי משתנה מפעם לפעם, בלוג נוסף ובלוג נגרע, אבל אני חושב שבשלב הזה הרשימה כבר פחות או יותר מגובשת.

אפשר לומר שאני קורא בממוצע 140 פריטי מידע ביום, אבל זה יהיה מאוד לא מדויק. חלק מהמקורות שאני מתעדכן בהם מייצרים כמות גדולה של תוכן שרק חלקו הקטן מעניין אותי לקריאה מעמיקה ועל היתר אני רק מרפרף (פידים של חדשות טכנולוגיה למיניהם למשל). העדכונים המתקבלים ממגוון המקורות שונים נבדלים בתדירות העדכון (10 עדכונים ביום מול 1 בשבוע), סוג התוכן (עדכוני מבזק או מאמרי דעה) ורמת ההתיחסות שאני רוצה להקדיש לכל אחד מהם. לפעמים חלקם של המאמרים ה"כבדים" ברשימת העדכונים כה גדול, שאני לא מסוגל לעכל את כולם בבת-אחת ונאלץ להשאיר חלק לקריאה והתיחסות מאוחרת יותר.

אני לא בטוח שאני מעביר כיום יותר זמן בצריכת תוכן מאשר בתקופת הטרום גוגל רידר שלי, אבל בוודאי שכיום אני יכול לצרוך כמות הרבה יותר גדולה של מידע באותו הזמן.

יש אנשים שטוענים שאני צריך לצמצם במספר המקורות שאני עוקב אחריהם. זה אפשרי כמובן, אבל הדבר יהייה בגדר ויתור משמעותי מבחינתי. בתור אדם שאוהב ידע ואוהב לדעת אני נדהם מהיקף המידע המונח לרגלי ארוז בגוגל רידר. אז עד שתהייה טכנולוגיה שתאפשר לעדכוני רסס להיטמע באופן ישיר במוח, כנראה שמצבי לא ישתפר באופן משמעותי.

הערה לסיום: אחת מתופעות הלוואי של השימוש בגוגל רידר, היא העובדה שכל פריט מידע שאי פעם עבר בפידים שלי נשמר לנצח בבטנו של הרידר. התוצאה היא שעבור אותו חלק מהאינטרנט שמעניין אותי נוצר אינדקס נפרד ומצומצם מהבריכה הציבורית של גוגל, ואם אני רוצה לחפש משהו אני יכול לקבל מהרידר תוצאות הרבה יותר ממוקדות מאלה שהייתי מקבל בגוגל. ותחשבו על זה.

Technorati Tags: google reader, גוגל, קורא רסס, רסס