"על הציבור האמריקאי להבין כי לא נוכל להמשיך לנהוג ברכבים זוללי הדלק שלנו, לאכול כל מה שאנחנו רוצים ולשמור את הטמפרטורה בבתים על 72 מעלות פרנהייט (22 מעלות צלזיוס) לאורך כל השנה. העולם פשוט לא יקבל זאת".
את המשפט הזה אמר המתמודד לנשיאות ארה"ב ברק אובאמה לפני כמה ימים בנאום בחירות (מקור).
במבט ראשון האמירה הזאת שימחה אותי. מועמד לנשיאות בארה"ב מודה קבל עם ובוחרים פוטנציאלים שארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות חייבת להתחיל להגביל את עצמה או שהעולם יסבול. חגיגת הצריכה והבזבוז שהציבור האמריקני כל כך אוהב חייבת להיפסק, פשוט כי ארה"ב צורכת 25% מהאנרגיה העולמית בעוד היא מהווה רק 3% מהאוכלוסיה (כה אמר אובאמה).
אבל במבט שני הבנתי שהאמירה הנכונה הזאת באה כנראה מהמניעים הלא נכונים. אובאמה לא הפך פתאום לאל גור, ולא נחתה עליו שום הארה פתאומית בנוגע לנזקים העצומים שהצריכה האמריקנית גורמת למצבו האקולוגי של כדור הארץ. הוא פשוט חושב שהמדינה אותה הוא שואף להנהיג לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתעלם מדעת הקהל העולמית (כמו שהיא עושה, למשל, בנושא פרוטוקול קיוטו). אין לזה שום קשר לדאגה לסביבה, רק ליחסי החוץ.
ב-27 במרץ 2007 קרה משהו מאוד בלתי רגיל בסידני, אוסטרליה - בשעה שמונה בערב כבו כל האורות בעיר. כל האתרים המפורסמים של העיר, מבנים ציבוריים ועשרות אלפי בתים פרטיים הוחשכו במסגרת שעת כדור הארץ.
יש אנשים רבים שכלל לא מודעים לבעיות הסביבתיות אתן העולם צריך להתמודד היום, ויש כאלה שמודעים אבל חושבים "אני רק פרט אחד קטן. מה אני יכול לעשות בקשר להתחממות הגלובלית?". פרויקט שעת כדור הארץ נוצר בכדי לעורר את המודעות להתחממות הגלובלית.מדובר בפעולה פשוטה של כיבוי אורות למשך שעה אחת בלבד ובמסר חזק בדבר הצורך בנקיטת פעולות מיידיות לעצירת התחממות כדור הארץ וצמצום צריכת האנרגיה. הצלחת הפרויקט בסידני עלתה על כל הציפיות, והשנה הוחלט על השקת פרויקט כלל עולמי.
ב- 27 במרץ 2008, בשעה 20:00, כולנו מכבים את האורות למשך שעה אחת.
בעיני יש לשמו של הפרויקט הזה משמעות נוספת, קצת יותר גלובלית (תרתי משמע) מהשעה המיוחדת הזו שבין 20:00 ל- 21:00 ב- 27.3.08.
אני חושב שהגיעה השעה שממשלות העולם יבינו כי מצבו של הכדור שלנו בכי רע. כל הסכסוכים המקומיים הקטנוניים על שטחי אדמה, השקפות דתיות ולאומיות, כסף ומשאבי טבע - כולם חסרי משמעות אם לא נאחד כוחות ונקצה משאבים משמעותיים למען הצלת הפלנטה שאנו חיים בה. הזיהום של המים, האויר והאדמה אינו מבחין בין דתות ולאומים. נזקי ההתחממות הגלובלית אינם מבחינים בין דמוקרטים לקומוניסטים ובין ערי בירה לפריפריות. כל תושבי כדור הארץ נמצאים באותה צרה, והזמן למצוא פתרונות כבר אזל. אנחנו, תושבי כדור הארץ, לא יכולים להרשות לעצמנו לחכות שהממשלות יפעלו. הגיעה השעה שכולנו נתחיל לחשוב איך אנחנו יכולים לתרום לכדור: לבדוק איפה אנחנו יכולים למחזר את הפסולת שלנו, להימנע משימוש בכלים חד פעמיים, לקחת שקיות רב פעמיות לקניות בסופר, להחליף את הנורות בבית לחסכוניות, לכבות מכשירי חשמל שאינם בשימוש, ולהעביר את המסר לכל מי שאנחנו יכולים.
זוהי שעת כדור הארץ, והכדור הוא שלנו.
פרטים נוספים על שעת כדור הארץ ועל מה שאנחנו יכולים ולא יכולים לעשות למענו, בבלוג השעה.
לא רחוק מביתה של סבתי התל אביבית, הייתה גינה קטנה חבויה בין קרן הרחוב אל הכביש הראשי. שביליה הפתלתלים והצמחייה העבותה שביניהם, יחד עם מתקני משחקים יצירתיים ומאתגרים, סיפקו לנו שעות אין-ספור של הרפתקאות וסיפורים עתירי דמיון.
אלא שעם חלוף השנים הגינה הוזנחה, צמחייתה לא טופחה, ומתקניה נפלו קרבן לרוחות הים. לאחר זמן נמצא התורם שנאות לחדש את הגינה. איני יודע אם תכנון הגינה החדשה היה נתון לשיקול דעתם או אישורם של התורמים, אך התוצאה הייתה גינה מהונדסת היטב, עם שבילים ישרים, צמחיה דלילה ומתקני-שטאנץ חסרי מעוף.
כנראה שכשחילקו את הדמיון, יותר מדי אנשים העדיפו לשבת בבית ולראות טלוויזיה.
מריץ FireStats
מטקבקים אחרונים