מפת סיביות

שני דברים מעניינים שקרו בזמן האחרון תפסו את תשומת לבי.

האחד, מישהו התקין לי את תוסף Gspace על הפיירפוקס שלי. התוסף הזה לא נותן שום פונקציונאליות נוספת לגלישה ולא משפר את האופן שפיירפוקס עובד. הוא רק משתמש בפיירפוקס כפלטפורמה להריץ עליה אפליקציה קטנה שמאפשרת להפוך את תבת הג'ימייל לשטח אכסון סטייל כונן מחשב וירטואלי.

השני, פייסבוק שחררו את אפליקציית הצ'ט שלהם. יחד עם האפליקציה הזאת הגיעו לעולם עוד שני דברים: פס אפרורי בתחתית חלון הדפדפן שדומה באופן חשוד לשורת המשימות של מערכת ההפעלה שלי, ודיווח מיידי על התרעות מערכת (notifications) שדומה באופן חשוד ל"system tray" - איזור ההתרעות של מערכת ההפעלה שלי.

כל אחד מהאירועים האלה מסמן את הכיוון אליו נראה שאנחנו גולשים: דעיכה בחשיבותה של מערכת ההפעלה כפלטפורמה להרצת יישומים אל מול עלייה במרכזיותו של הדפדפן כנקודת גישה אוניברסלית אל האפליקציות והמידע שלנו.

אחת הסיבות המרכזיות שאני עדיין עובד על "חלונות" ולא למשל על Leopard, היא שיש מספר אפליקציות קריטיות שיודעות לרוץ רק על המערכת הזו. לעומת זאת, במצב בו יש מוסכמות בין-מערכתיות בנוגע לאופן שדפדפנים אמורים להתנהג, הדפדפן הופך למערכת ההפעלה החדשה. יש לו שורת פקודה (שדה ה- URL), קיצורי דרך לאפליקציות שימושיות (סימניות), שדה חיפוש, ושורת סטטוס (זו שמראה לי כרגע בעזרת תוספים את מספר המיילים שיש לי בג'ימייל, את התאריך העברי, את סוג המנוע שהדפדפן מריץ כרגע (FF) ואת מצב הסינכרון של הסימניות שלי). את התוספים שלי לא מעניין על איזו מערכת הפעלה יושב הדפדפן, ואת פייסבוק לא מעניין באיזה דפדפן אני משתמש; ברגע שהדפדפן מתנהג פחות או יותר באופן המוסכם, מערכת ההפעלה הופכת לשקופה.

למה שלא יהיה תוסף לפיירפוקס שיציג את הצט/התרעות מפייסבוק (אם כבר יש כזה אשמח לקבל קישור)? הרי כבר יש לי שורת סטטוס בדפדפן; למה אני צריך להשאיר חלון של פייסבוק פתוח בשביל זה? פייסבוק הולכת וממצבת את עצמה כמערכת הפעלה ממש; מערכת קבצים כבר יש, אפליקציות מכל מין וצבע יש, רק צריך לעבוד קצת על המולטיטסקינג (הכאילו שורת סטטוס יכולה לעזור בזה), ולטפל בכל נושא הפרטיות. פשוט, לא?

מאחר וכבר ממזמן מפתחי משחקים מכוונים בעיקר לשוק הקונסולות ולא לפיסי, האפליקציה העיקרית שדורשת מהמחשב הממוצע (זה שלא משמש להדמיות של פיצוצים גרעיניים) להיות בעל משאבי חישוב וגרפיקה משמעותיים היא מערכת ההפעלה. זה קצת אבסורד.

האם הולך ומתקרב היום שכל מחשב יוכל להריץ (כמעט) כל אפליקציה ובלבד שיש עליו דפדפן תקני? אולי. אבל כמו שסיכמתי בפעם הקודמת שהזכרתי את הנושא, יש צורך לטפל קודם בבעיות של אבטחת מידע, פרטיות וזמינות של הרשת.

Technorati Tags: דפדפנים, מנשק משתמש, מערכות הפעלה, פייסבוק, פיירפוקס

ניב קלדרון כתב פוסט נהדר על התהליך האבולוציוני שעברנו כמשתמשי רשת, ובתוך כך על השינויים במנשק שלנו עם הרשת. בעקבות הפוסט של ניב (והתגובה שהשארתי שם), אני רוצה להתייחס למערכת היחסים הפרטית שלי עם הרשת.

השימוש שלי ברשת החל, כפי שסיפרתי ברשומת הפתיחה, כאשר קיבלתי את המודם הראשון שלי והתחלתי לבדוק מה אפשר לעשות איתו. ה-web היה אז בחיתוליו, והשימושים שלי ברשת הצטמצמו לדואל, Icq ו-IRC. מאוחר יותר הגיע הדפדפן הראשון שלי (NetManage Chameleon) והתחלתי גם בשוטטות עקרה ברשת. אבל עד אוקטובר 2001 לא ממש יצאתי מגבולות המחשב האישי שלי.
מה קרה באוקטובר 2001? שני דברים: הראשון הוא שרכשתי לפטופ, והשני הוא שהתחלתי את לימודי התואר הראשון במשפטים. כפי שקורה במקומות רבים, גם אצלנו התארגנה דיי מהר קבוצה של סטודנטים שהסכימו לחלוק ביניהם את נטל הלימודים, להעביר אחד לשני סיכומים של החומר, תרגומי מאמרים וכיוצא באלה. אלא שבניגוד למקרה הנפוץ, אנחנו ויתרנו על צילום מסמכים בעשרות עותקים, וגם שליחה קולקטיבית של כמויות חומר בדואל התגלתה כלא אפקטיבית, כאשר רוב התבות היו אז מאוד מוגבלות בנפח ונסתמו דיי מהר. הוחלט להעלות את כל החומר לאינטרנט. לצורך מטרה נעלה זו נבחר אתר yahoo briefcase, בו נולדו תיקיות נפרדות לכל קורס והחל למעשה עידן של שיתוף מידע בין הסטודנטים. המזוודות של יאהו שירתו את המטרה למשך זמן מסוים, ולאחר מכן עברנו לאתר וובי אמיתי - עולם המשפט.

נכון, האתר הזה חסר כמה מאפיינים שמאוד מזוהים עם עולם ה-web 2.0 כמו תיוג, הוספת תוכן עצמאית על ידי הגולשים ואינטראקציה בין הגולשים על גבי האתר, אבל הוא בפירוש היה החשיפה הראשונה שלי לעידן ה- web 2.0. אנחנו מדברים על קהילת משתמשים, בה כל אחד תורם פרטי מידע מתחום אחריותו, משתף את כל התכנים הללו ברשת באופן פתוח (לאורך כל הדרך האתר היה פתוח לגולשים מזדמנים ולא הוגבל בסיסמאות משום סוג) וללא כל אחריות על קיומו של המידע, טיבו או איכותו. אם מי מהחברים טרח לכתוב סיכום הכנה לבחינה אז היה אחד כזה באתר, אם לא אז לא, ובכל מקרה איש לא יכול היה לערוב לאיכות תוכנו של הסיכום. במרוצת הזמן פיתח האתר גם איזורים פונקצונאליים נוספים (רשימות טלפונים, לוחות זמנים, קישורים משפטיים ואפילו עמוד מיוחד למען עדכוני זמן אמת בנוגע למלחמת המפרץ השנייה) וגם צדדים חברתיים (ברכות ימי הולדת לחברי הצוות, תמונות של חתולים וכו').

בשלב מסוים שמתי לב שבכל הנוגע לחומר הלימודים אני פונה ישירות לאתר ולא למחשב האישי שלי. מכיוון שכמעט כל התוכן שאני ייצרתי היה משותף ברשת, נהניתי גם אני מעובדת היותו נגיש בכל מקום ומכל עמדת עבודה. ועדיין כאשר עבדתי על קובץ מסוים במחשב שאינו שלי, הייתי צריך לשלוח אותו לעצמי בדואל כדי שיהיה זמין מכל מקום.

השנים חלפו עברו, ולמעט גרסאות שונות של מערכות הפעלה, דפדפנים ומעבדי תמלילים, שום דבר מהותי לא השתנה.

אחרי שקניתי את הדומיין לבלוג שלי, מצאתי את עצמי מעביר אליו העתקים של מסמכים חשובים מהמחשב האישי. בהתחלה חשבתי שאני עושה את זה לשם הגיבוי, אבל מאוחר יותר הבנתי שהמשמעות היא רחבה יותר - אני רוצה את הקבצים שלי נגישים מכל מקום.
כיום, כל מחשב חדש שאני מגיע אליו יכול תוך דקות ספורות להפוך לתחנת עבודה זהה לחלוטין למחשב האישי שלי. הסימניות של השועל מסתנכרנות אוטומטית, הדואל שלי כבר מזמן שמור בשרת עלום של ג'ימייל אי שם באוקיאנוס השקט, והשם והסיסמה שלי מביאים את אנשי הקשר שלי למסנג'ר המקומי.
אבל עדיין, כשרציתי להראות לידידה משהו שכתבתי לפני כמה שנים, הסתבר שהוא שמור על הדיסק המקומי של המחשב האישי שלי בבית, ואין לי איך להגיע אליו.
להעלות את כל תוכן תיקיית המסמכים שלי לרשת ייקח שעות רבות (בגלל שקצב ההעלאה של חיבור האינטרנט שלי עדיין לא מספק), וגם אם אעשה זאת אצטרך להוריד את הקובץ למחשב המקומי כדי לפתוח או לערוך אותו, ואז לסנכרן חזרה.

דרך ארוכה, ולא מעט שינויים, עבר המנשק שלי עם הרשת. יש היום כמה פלטפורמות שמאוד מאוד מתקרבות לייצר אפשרות של עבודה בנגישות מלאה למידע שלי, מכל עמדה המחוברת לאינטרנט. אבל יש כאן (לפחות) שתי בעיות מרכזיות שאני לא רואה להן פיתרון באופק:
1. אבטחת מידע. אם אני כותב מסמך בעל תוכן רגיש על המחשב האישי, אני יכול לנתק את הכבל של המודם מהקיר ולדעת שהסיכוי שמישהו מצותת למחשב שלי הוא אפסי. בעבודה ישירות על הרשת אין לי אפשרות דומה, ואם יהיה ספק שיבטיח לי סביבת עבודה מאובטחת תמורת תשלום, תמיד נצטרך לסמוך על המילה שלו שהוא יודע מה הוא עושה.
2. קיומן של תוכנות מתאימות על הפלטפורמה המרוחקת. כאשר אני עובד על המחשב האישי אני יכול לקבוע אלו תוכנות יהיו מותקנות אליו. אחת האהובות עלי, למשל, היא תוכנת התרגום בבילון. היא לא מותקנת על כל מחשב ולא רצה על כל פלטפורמה. נניח שאני אוהב לכתוב את המסמכים שלי על מייקרוסופט וורד, ונניח שהפלטפורמה המרוחקת תציע לי גישה לעמוד עריכה של מייקרוסופט וורד (לא משנה המודל העסקי כרגע, מכיוון שכל זה עדיין תיאורטי), הרי דיי ברור שלא סביר שתהייה לי גישה לבבילון. גם לא לתוכנה החמודה שהופכת הקלדה מוטעית של אנגלית לעברית ולהיפך.

אז אין לי עדיין אפשרות אמיתית לעבוד ישירות על הקובץ ששמור על הרשת, ובכל מקרה עד שלא תהייה רשת זמינה על כל אינטש רבוע של הפלנטה, כנראה שאני אאלץ לסחוב את הלפטופ ו-DOK לכל מקום.

Technorati Tags: IRC, web 2.0, אבטחת מידע, אינטרנט, מנשק משתמש, עבודה מרחוק, עולם המשפט, שיתוף תוכן