מפת סיביות

והיום בפינתנו חברי כנסת והצעות החוק ההזויות שלהם, נדבר על הצעת חוק של חברי כנסת מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בדבר הכרזת אבל לאומי.

לפי ההצעה, במקרה שבו יפול בעת מילוי תפקידו ראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת או נשיא בית המשפט העליון, תחליט הממשלה על אבל לאומי ונשיא המדינה יכריז עליו בנאום מיוחד. הממשלה תוכל, אם תחפוץ בכך, להכריז על אבל לאומי גם במקרים אחרים שייראו לה מתאימים.

בסדר, אז הכריזו על יום אבל. נכון שמרוב התרגשות אתם רוצים לצאת לשתות משהו לזכרו של אחד הנ"ל שנפל וגו'? מצטערים, הצעת החוק קובעת כי בזמן "אבל לאומי" ייסגרו כל בתי האוכל והעינוגים הציבוריים (הווה אומר: מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע, תיאטראות, פאבים וכו').

נניח שיש לי כרטיסים להצגה. שריינתי את הערב. ההצגה מאוד מבוקשת, וצריך להזמין מקומות שבועות רבים מראש. אופס, נפטר הנשיא. עכשיו מה? אני אצטרך לריב עם התיאטרון על החזר כספי? נקבל הצגה במועד חילופי שיהיה לי לא נוח?
נניח שמגיע מוזיקאי נחשב מחו"ל להופעה חד פעמית בארץ. באמת אכפת לו שיו"ר הכנסת הלך לעולמו?

לא ברור לי למה הצורך הזה לכפות על הציבור נורמת התנהגות מסוימת במקרים של אסונות לאומיים. הרי גם היום אם חו"ח קורה אסון כלשהו יכול ראש הממשלה/הנשיא/יו"ר הכנסת/נשיא בית המשפט העליון/כל פוליטיקאי אחר שרוצה בדל חשיפה להתיצב מול מצלמות הטלוויזיה ולהכריז על אבל לאומי. מה עניינו של המחוקק במעשיהם של האזרחים האבלים? אולי די כבר עם ההבלים?

Technorati Tags: אבל, אבל לאומי, הצעת חוק

הצעות חוק הן חיה מאוד מעניינת, מכיוון שלעיתים רחוקות מתקבלים בכנסת חוקים חדשים לגמרי, ורוב הצעות החוק המוגשות עוסקות בתיקונים שונים ומשונים לחוקים שכבר קיימים. כך למשל אומרת הצעת חוק של ח"כ משה גפני (יהדות התורה):

"בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, בסעיף 3א(ט)(2), בסופו יבוא "ובתאגיד רשת הגנים שליד מרכז החינוך העצמאי"."

סעיף סתום למדי, שכדי להבין אותו צריך לכתת רגליים אל חוק יסודות התקציב (אשר כשמו כן הוא, מגדיר את היסודות לפיהם מכינים את תקציב המדינה) ושם אנחנו מגלים כי סעיף 3א עוסק בתמיכת המדינה במוסדות ציבור ("מוסד ציבור" - גוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה, הפועל למטרה של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות וכיו"ב) וקובע כי תמיכת המדינה באותם מוסדות ציבור תהייה בסעיף תקציבי נפרד לכל סוג של מוסדות, והתקציב בתוך כל סעיף יחולק בין המוסדות לפי קריטריונים שוויוניים ושאסור לתקצב מוסדות ציבור אלא לפי הנוהל שייקבע וכו' וכו'.

אם זה נשמע לכם כמו משהו שלקוח מספר החוקים של המתוקנות במדינות, זה רק בגלל שלא הגענו לסעיף קטן (ט), אשר קובע כי כל מה שנאמר עד עכשיו לא רלוונטי לצורך תמיכה ב"תאגיד החינוך העצמאי" ו"תאגיד מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל". שני אלה, כך מוסבר לנו, מקבלים תקציב נפרד ומיוחד מטעם משרד החינוך, וכל הקריטריונים השוויוניים והנהלים המסודרים פשוט לא חלים עליהם.

אז מה מציע בעצם ח"כ גפני? שגם רשת הגנים שליד מרכז החינוך העצמאי תצא מגדר הכלל, ותקבל תקצוב נטול קריטריונים באדיבות משרד החינוך. פשוט, כדי שיהיה שוויון בינה לבין המוסדות האחרים. הגיוני, לא?

Technorati Tags: הצעת חוק, חוק יסודות התקציב, חרדים, מרכז החינוך העצמאי, תקציב המדינה