מפת סיביות

מאז שפתחתי את הבלוג הזה אני מתלבט אם להעביר אליו את הפוסטים הישנים מהבלוג הקודם שלי (זה שנכתב בין מרץ 2004 למרץ 2008). יש שם כ- 110 פוסטים בנושאים שונים; לא כולם רלוונטיים היום, ולא כולם מתאימים להעברה, אבל לחלקם אני עדיין רוצה להתיחס ומוזר לי שהם קבורים בפלטפורמה אחרת, מנותקים מההקשר של הבלוג העכשווי שלי.

האם כדאי להעביר אותם לכאן (עם תאריך הפרסום המקורי כמובן)? האם זה לא יתנגש עם ראשוניותו של הפוסט הראשון שלי כאן?

או שאולי עדיף להשאיר אותם במקומם ולקבל את זה שהבלוג הישן נשאר בעבר ועכשיו אני מתקדם רק קדימה?

ואם אחליט להעביר, האם להשאיר את הפרסום המקורי בבלוג הישן או להוריד אותו (פעולה בלתי הפיכה)?

אנחנו רגילים לחשוב על נושא אבדן הפרטיות כחלק מהדיון על גלישה ברשת, אתרים חברתיים, ווב 2 וכל זה. אנחנו שוכחים עד כמה אנחנו חושפים מידע על עצמנו בלי להתכוון גם מחוץ לרשת.

יש מידע מאוד ברור, כמו מישהו שפתאום הולך עם טבעת נישואין (מזל טוב) או שכן שהעיתונים נערמים מול פתח דלתו באין מפריע (חופשה נעימה), ויש פרטים שדורשים יותר תשומת לב על אף שהם גלויים לחלוטין. הנה כמה דוגמאות (כל קשר למציאות מקרי בהחלט):

א. כל שבת אפשר לראות על חבלי הכביסה של השכנים זוג מדים תלוי לייבוש. השבוע שמתי לב שהוסיפו להם דרגות רב"ט. מסקנה: יש להם ילד המשרת בצה"ל בערך 10 חודשים.

ב. ועד הבית פירסם על לוח המודעות רשימת הכנסות והוצאות של הבניין. לראשונה זה שנים אין חובות של דיירים לועד. מסקנה: המצב הכלכלי של השכנים השתפר.

ג. יש רכב חדש שכמעט כל ערב חוסם את החניה של השכנים. אני יודע שהוא לא שלהם כי אני יודע באלו מכוניות הם נוהגים. מסקנה: כנראה שלאחד מבני הבית יש חבר/ה חדש/ה.

ד. כבר שבועות שרכב הליסינג של השכן נעדר, והוא חולק במכונית עם אשתו. מסקנה: מישהו מחפש עבודה?

יכול להיות שזה רק אני שרואה יותר מדי CSI, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שכמעט כל פעולה שאנחנו עושים מישהו יכול לגלות, גם אם אנחנו לא מצהירים עליה בפייסבוק. הפרטיות שלנו הרבה יותר נזילה ממה שנדמה לנו, אפילו בלי קשר לאינטרנט, והאנשים שסביבנו יכולים לדעת עלינו דיי הרבה פרטים רק מעצם העובדה שאנחנו שוהים לידם.

החודש האחרון הביא איתו מספר שינויים שערכתי בגוגל רידר שלי, ועכשיו המצב נראה כך:

From your 149 subscriptions, over the last 30 days you read 8,419 items, starred 36 items, shared 33 items, and emailed 4 items.

אז מה קרה מאז החודש הקודם?

הסיבה להכפלה במספר הפריטים הנקראים היא באופן אירוני דוקא ההיפטרות מכמה פידים שהציפו אותי בעדכונים אשר רובם לא עיניינו אותי, מה שגרם לי לבזבז עליהם המון זמן בקריאת כותרות (שלא אפספס איזו פנינה בים הזבל), ולסמן רשימות ארוכות של עדכונים כנקראו למרות שלא באמת קראתי אותם. כנגד הפידים המציפנים שהועפו, הוספו מספר פידים מעניינים יותר, והתוצאה היא שיותר מעניין לי לעבור בניחותא על רשימת העידכונים שלי (למרות שאני עדיין לא קורא הכל עד הסוף).

הבעיה שאני מתמודד איתה עכשיו היא סימון של פריטים (בדרך כלל ארוכים או עמוקים במיוחד) לקריאה מאוחרת, בלי שאני באמת מגיע לקרוא אותם בסופו של דבר. הרבה יותר נחמד לקרוא את שמונת העדכונים שהגיעו הרגע טריים מתנור הרסס מאשר לחזור לפוסט פילוסופי/היסטורי ארכני מלפני שבוע.

סוגיה נוספת ובעייתית מסיבותיה שלה, היא הפידים המשותפים, כמו זה של שרון למשל. בניגוד לפיד קוהרנטי שאפשר לזהות דיי מהר אם הוא מעניין אותי ואם אני רוצה אותו ברידר שלי, פידים מהסוג הזה מציגים סוגים שונים של תוכן באריזה אחידה. מכיוון שכל אחד מהאנשים המשתפים מכניס תוכן שמעניין אותו אישית, יכול להיות שחלק מהם יהיו לטעמי וחלק אחר ישתפו דברים שאין לי מה לעשות איתם. יצירת פיד משותף כזה היא רעיון מעולה בעיני, אבל הקריאה שלו מצריכה ממני הרבה יותר משאבי סינון מאשר פידים רגילים.

מכיוון שתוך כדי הכתיבה אני ממשיך לקרוא עדכונים (כבר 8,442), אני יכול להתיחס לאמירה של אום מאליק שהגיעה הרגע, ולומר שלפחות מבחינתי הבעיה היא שרק אני יודע להחליט מה באמת מעניין אותי. שום רשימה של קטגוריות או תגיות תוכל לעשות את זה במקומי, וזה ידידיי, האתגר הבא של עידן המידע.

קונטאר הוא פושע. טרוריסט. רוצח. אדם נאלח. הוא נשפט בבית משפט ישראלי, הורשע ברצח ארבעה ישראלים ונידון לארבעה מאסרי עולם. אין ספק שהוא צריך היה להינמק בכלא עד יומו האחרון.

אבל רוצחים, טרוריסטים ואישים נאלחים ממלאים את בתי הכלא כל הזמן, ומאסרי עולם של רוצחים רבים נקצבים כך שיוכלו להשתחרר לאחר מספר שנים. במה שונה קונטאר מרוצחים אחרים? מדוע כשרוצח "סתם" מקבל הפחתה בעונש לא מזמין ראש הממשלה את משפחת הקורבן לפגישה אישית בה הוא מסביר את הסיבות להחלטה? קונטאר נתפס, נשפט וישב בכלא כמעט 30 שנה. זה הרבה יותר זמן ממה שפושעים לא פחות אכזריים ממנו זוכים לשבת בכלא הישראלי.

אני לא מצליח להבין למה לקצוב עונש של רוצח מתועב "סתם" כי הוא מתנהג יפה בכלא זה בסדר, ולשחרר רוצח מתועב ומפורסם אחרי 29 שנה בכלא כדי להחזיר הביתה חיילים שבויים זה משהו שמעורר כל כך הרבה מחלוקת.

לא מבין.

ביל גייטס פורש והעולם כמרקחה. הרשת מלאה באייטמים שמספרים איך הגיע לעושרו המופלג, איך הקים את חברת התוכנה שהפכה לגדולה בעולם, ומה צפוי למייקרוסופט בעתיד הקרוב.

האגדה מספרת שאבן הפינה לאימפריית מייקרוסופט הונחה כאשר גייטס מכר ל-IBM רק רישיון שימוש במערכת ההפעלה MS-DOS, ולא את המערכת עצמה. פעולה זו היא שהביאה בסופו של דבר לתלות של המחשבים האישיים "תואמי IBM" במערכת ההפעלה של מייקרוסופט.

הפילוסופיה של מכירת רישיונות שימוש בתוכנה היתה במשך שנים תרנגולת המזומנים של מייקרוסופט, והיא עובדת בערך כך: מייקרוסופט מציעה לאירגון רישיון לשימוש בתוכנה, הכולל תשלום קבוע עבור השימוש והבטחה שכאשר תצא הגירסה הבאה של אותו מוצר יוכל האירגון לקבל אותה במחיר מופחת. כאשר תצא הגירסה החדשה, יידרש האירגון לרכוש את השידרוג ולהמשיך לשלם או לאבד את ההטבה. הסכמי רישוי ארוכי טווח מסוג זה כבלו עסקים ומוסדות ציבור רבים לשימוש מתמשך בחלונות ואופיס של החברה, ועשו את חדירתם של מוצרים מתחרים לבלתי אפשרית.

אבל התפיסה הזו, ששלטה בכיפה במשך שנים ארוכות, אינה נהנית מאותה הגמוניה בשוק כיום. מודלים חלופיים של שימוש בתוכנות ויישומי מחשב הולכים ותופסים תאוצה, החל משימוש בתמורה לצפייה בפירסומות, דרך שימוש בתמורה לאיסוף נתונים אישיים (פגיעה בפרטיות), ועד שימוש בחינם או כחלק מפרויקט קוד פתוח. בעוד מייקרוסופט התבצרה מאחורי שיטת הרישוי שלה תוך דרישת תשלום מיוחד ונפרד עבור כל עמדה עליה התקנה של חלונות או אופיס, אירגונים אחרים הציעו שירותים דומים כשהם חופשיים ממגבלות כאלה.

עתידה של מייקרוסופט אינו תלוי (רק) בשאלה אם תצליח להמשיך לשחק בשוק הדפדפנים שכרגע משאיר אותה מאחור, או אם תצליח להיכנס כשחקנית משמעותית בשוק החיפוש המקוון שכרגע לא סופר אותה, אלא באתגר של להמציא את עצמה ואת המודל העיסקי שלה מחדש.

מייקרוסופט אף פעם לא היתה חדשנית במיוחד. רבים מהמוצרים שלה יצאו בתגובה למוצרים אחרים שהיו בשוק, ולפעמים אפילו כבשו אותו. אבל האסטרטגיה שעבדה בשנות ה-80 וה-90 בעולם של מחשוב סגור ורשתות שהיו בעיקר מקומיות, מתחילה לאבד אפקטיביות בעולם של פס רחב ושירותי תוכנה מבוססי אינטרנט. היכולת לשלוט במשתמשים באמצעות כבילתם להסכמי רישוי הולכת ופוחתת, ומייקרוסופט הולכת ומאבדת פוקוס. החברה שכבשה את שולחן העבודה הפרטי והאירגוני עם חלונות ואופיס נאבקת כבר שנים בניסיון לפענח את הצרכים והרצונות של המשתמשים שרשת המידע העולמית היא מגרש המשחקים שלהם. נראה שמייקרוסופט עוסקת יותר מדי בשאלה "מה המתחרה (גוגל/אפל) עושה ואיך אפשר להביס אותה במגרש שלה", ולא מספיק בשאלה "כיצד מייקרוסופט יכולה לעצב את מגרש המשחקים מחדש".

בעידן שאחרי גייטס, מישהו במייקרוסופט ייצטרך לחשוב על הטריק הגאוני הבא, שכמו התעלול שעשה ב-1981 ל-IBM, ישאיר את מייקרוסופט במעמד חברת התוכנה הגדולה בעולם גם ל-20 השנה הבאות.