זה נכון, אבל אי פירסום לא בהכרח משמעה מניעת זליגה. כלומר, ברור שברמה של הרשאה מפורשת ומסירת תכנים לגוגל אד-סנס, זה בהחלט פותר חלק מהבעיה, אבל זה רק הרמה הפורמלית - שאותה ממילא קל תמיד לפתור. הבעיה היא עם הדברים הלא פורמליים והלא-מוסדרים.

אני חושב שאתה מתעלם מכך שקיומן של פרסומות בדרך כלל כרוך בזליגת המידע החוצה.

אני מקווה שעכשיו הצלחתי לשרשר את תגובתי נכון :-).

רק התייחסתי למובן המקובל של "פרטיות", שלא מתייחסת כלל לפרסומות אלא זליגה החוצה של אינפורמציה אישית.

לגבי תשלום על אי פרסומות - אני חושב שזה עדיין לא הסדר טריוויאלי, ורוב הציבור (כולל אותי) לא מודע לו. מצד שני, כמו שטענתי קודם, בין שתי הפרשנויות של "פרטיות", לדעתי הזליגה החוצה (שאותה אי אפשר למנוע ברמת המאקרו, כנטען) - היא הרבה יותר קריטית בהשוואה ל"האם נראה באנרים או לא".

הכל נכון
א-ב-ל - אם הבנתי נכון את הפוסט - חלק מהשאלה היתה האם נהיה מוכנים לשלם עבור הפרטיות שלנו ברשת.
ולזה עניתי:
א. כן. אני מוכנה ואף עושה. ואת הדוגמא הבאתי כדי להראות שאני אכן putting the money where my mouth is.
ב. נראה לי (ואשמח לתיקון) שמרבית האנשים כלל לא מודעים לעובדה שאפשר לשלם ברשת עבור פרטיות.

עד כמה זה באמת פרטי? עד כמה יש מוכנות לתת לנו לשלם עבור פרטיות ברשת בכלל? האם יתכן מצב בו נוכל לשלם (אולי הרבה) ולקבל חזרה את הפרטיות? הרי בסך הכל המרכיב החזק שמניע את הרשת בחינם זה בדיוק זה. אלו שאלות חשובות מאוד ואני מאמינה שרק ילכו ויחריפו.

אבל על כל אלה לא עניתי ;0)

תגובה לסגל זוטר: איך את מגדירה "פרטיות"? מתוכן תגובתך הבנתי שאת מתייחסת לפניוּת מפרסומות באותו פורום מדובר שלכם, אבל כלל ועיקר אין מדובר על פרטיות של ידע יוצא, בהכרח.

הרי מטבע בריאתו הנוכחית של האינטרנט, ומבנה תשתיותיו הטכנולוגיות, יש כאן אלמנט של חרב פיפיות בנושא המידע. מחד, המידע מגיע ממקום למקום דרך כל מקום (פאקטות נעות ברשת בצורה כאוטית מעבר לאינסוף שיחות, למרות דטרמניזם מקומי של session אחד ספציפי). לכן לכאורה - לא ניתן להאזין בקביעות. מאידך, את חייבת לעבור דרך מספר שרתים, ואין דרך אמיתית לקבוע בוודאות שאין האזנות לשרת, או שלא מתבצעת חטיפת אתר וכו' וכו'.

הדוגמא הכי טובה לחוסר הפרטיות - שהיות ואת עוברת דרך חברה ממוסדת ומפוקחת היטב שנקראת "ספק אינטרנט", והוא בהכרח (בזכות או בעטיי הטכנולוגיה שמכונה TCP/IP) מתעד כל פעולה סייברנטית שלך, אז בפועל אין פרטיות כלל. כל כתובת URL שאת מקלידה, כל אימייל שאת שולחת, כל תמונה/סרט/צ'אט שאת מעבירה ברשת מביתך, מתועד בסבירות שבין וודאית לגבוהה. לכן, יכול לקום עוד חמש שנים רגולטור או האקר, ועקרונית לדעת הכל על היישות הוירטואלית שלך, במובנה הרחב ביותר.

פרטיות? I think not. אנונימיות מוגבלת? אולי. הכל שאלה של הגדרות וציפיות ריאליות.

לא תמיד ולא בכל תנאי. ויש עוד אנשים כמוני. אני שייכת כרגע לפורום שחבריו החליטו שהוא פרטי, שלא יהיו בו פרסומות אנחנו משלמים על זה במיטב כספינו. למה? בעיקר כי אנחנו מדברות על הילדים שלנו ואנחנו חוששות מחשיפת הילדים. יש עוד סיבות אבל זו העיקרית.
במסגרות אחרות פחות אכפת לי, אבל מי יודע. אולי זה ישתנה.
מה שחשוב הוא שנהיה _מודעים_ לאפשרות לשלם עבור הפרטיות. שלא נאמר: טוב ככה זה ולקבל את המצב. נראה לי שמרבית האנשים לא מודעים בכלל לכך שאפשר לקבל פרטיות גם ברשת.
(ולכן הפוסט חשוב מאוד…)

וזה נראה לך כמו מחיר סביר והגיוני עבור הנוחות שאת מתארת?

אני מוכנה להפוך לפריט מידע בשביל היכולת להיתקע בשעורי בית, להקלידאת שם הנושא ולקבל הסברים+נוסחאות+דוגמאות לכל מה שזה לא יהיה.

אני מוכנה להפוך לפריט מידע כדי לדעת שכל הידע שאני יכולה לרצות קיים באינטרנט, במקום כזה או אחד, ואני רק צריכה לרצות אותו כדי לקבל אותו.

פוסט טוב. מעניין, כתוב היטב ומחכים.