גנים, גינות וגינונים
לא רחוק מביתה של סבתי התל אביבית, הייתה גינה קטנה חבויה בין קרן הרחוב אל הכביש הראשי. שביליה הפתלתלים והצמחייה העבותה שביניהם, יחד עם מתקני משחקים יצירתיים ומאתגרים, סיפקו לנו שעות אין-ספור של הרפתקאות וסיפורים עתירי דמיון.
אלא שעם חלוף השנים הגינה הוזנחה, צמחייתה לא טופחה, ומתקניה נפלו קרבן לרוחות הים. לאחר זמן נמצא התורם שנאות לחדש את הגינה. איני יודע אם תכנון הגינה החדשה היה נתון לשיקול דעתם או אישורם של התורמים, אך התוצאה הייתה גינה מהונדסת היטב, עם שבילים ישרים, צמחיה דלילה ומתקני-שטאנץ חסרי מעוף.
כנראה שכשחילקו את הדמיון, יותר מדי אנשים העדיפו לשבת בבית ולראות טלוויזיה.
(נכתב בתגובה לדניאל גוש)
אני מזדהה לחלוטין עם התיאור. השאלה מה נתן לעשות כדי שככונות טובות של שימור לא יהפכו את המקומות המשומרים למקום עם סקסאפיל של קונסרבים.
הייתי רוצה למצא יזם שיקים חוה של מעצבים אמנים וארכיטקטים שיבואו לשם יום בשבוע וישבו על סעור מוחות בנושאים דומים לאלו שהצגת. מסקנותיהם יפורסמו וכל אחד שיחפוץ לקדם רעיון יוכל להתקשר איתם ולהזיז דברים בשטח. מה דעתך?
רעיון מצוין. הם יכולים לפתוח בלוג ולהציג בו כל פעם פינה אחרת בעיר יחד עם דיון.
הצתה מאוחרת, אבל ממה שאני רואה נראה לי שמנסים לעשות את המתקנים בטוחים יותר.
פתאום זה שילד רץ, נופל ויורד לו קצת דם מהברך זה סוף העולם ואסור לתת לזה לקרות, אז לגן השעשועים שכשהייתי קטנה היה מרופד באבנים קטנות וחול (ואני לא זוכרת שזה פצע אותי אי פעם) שינו את הרצפה למשהו דמוי שטיח. את המגלשות הגבוהות והמינימליסטיות החליפו בנמוכות ועם מעקה בומבסטי. ילדים, אל תאלתרו, מותר לכם רק להתגלץ' פה או שתמותו.
העיקר שלא חלילה יפגעו. בטח אצל אבותינו הקדמונים שנלחמו בחיות טרף זה לא קרה.
נ.ב. הידעת? יש לך שני V-ים להרשמה לתגובות בדוא"ל, אחד בעברית מעל לתיבת התגובה ואחד באנגלית מתחת לטקסטבוקס.
מוזר מאוד.
חשבתי שאולי יש לי תוסף כפול בטעות, אז כיביתי אותו ושניהם נעלמו.
נ.נ.ב. כשסימנתי את שני ה Vים הוא אמר לי שהתגובה כבר קיימת . ואז הוסיף אותה.