‫תגובות לפוסט: "האם הפכתי לפקיד?"‬

‫מאת: זיגמונד‬

‫זיגמונד‬ — Sun, 26 Jul 2009 05:34:57 +0000

אולי לא הייתי ברור כשכתבתי "חזרתי רק לאחרונה לבלוגוספירה, ובשפה העברית(!)". unread.me הוא הבלוג הראשון שלי בעברית :)

אבל תודה בכל מקרה! התרצה שנלנקק אחד את רעהו?

‫מאת: בצלאל‬

‫בצלאל‬ — Fri, 24 Jul 2009 21:16:25 +0000

תודה. אני נכנס מדי פעם, מתעסק קצת עם הטיוטות, עורך, מוחק, מעדכן…
אני מניח שכמו הרבה בלוגרים אחרים, הידיעה שיש מישהו שנכנס וקורא ומגיב ונהנה מהכתיבה יכולה להוות תמריץ להגברת הפעילות.
נראה מה יהיה…

ברוך השב לבלוגוספרה העברית, וברוך הבא לבלוגי הקט. :)

‫מאת: זיגמונד‬

‫זיגמונד‬ — Fri, 24 Jul 2009 20:34:44 +0000

מזדהה, כל כך מזדהה אותך!

"אלא של חוסר סבלנות לשבת ולעבד את המחשבות שלי לכדי אייטמים ראויים לפרסום."

אתה לא יודע כמה פעמים ישבתי בעבר כדי לכתוב פוסט ונטשתי כבר בהתחלה, או יותר גרוע, לקראת הסוף. הייתי צריך לתקן שגיאות ולנסח מחדש אינספור פעמים, עד שלבסוף התחלתי לאבד את שפיותי עקב התעסקות עם כל מה שמסביב, ולא עם הכתיבה עצמה.

למזלי חזרתי רק לאחרונה לבלוגוספירה, ובשפה העברית(!) הפעם, אז אני מחכה בשקיקה לשחיקה ואיך אצליח, או לא אצליח להתמודד איתה.

"בבלוג הזה יש 16 טיוטות. רובן המכריע אמורות היו להפוך לפוסטים אמיתיים בסופו של דבר. חלקן כולל רק משפט קצר או קישור שנועד להזכיר לי על מה רציתי לכתוב. כולן נכתבו לפני יותר מחצי שנה"

היה בלוג בוורדפרס שמספר הטיוטות בו הגיע ל53, וזה היה בגירסאות הישנות יותר של וורדפרס, שמציגות את *כל* הטיוטות בעמוד העריכה של פוסט חדש, רק כדי להזכיר לי – כמה עצל אני.

בכל מקרה, אחלה של בלוג יש לך פה, מקווה שתתחיל לעדכן קצת יותר בקביעות, אשמח לראותך בסביבה!
זיגמונד

‫מאת: רפי‬

‫רפי‬ — Thu, 07 May 2009 08:31:07 +0000

פוסט מעניין. בהחלט קשה לכתוב בעצמך, כשצריך לעסוק בתכנים של אחרים כל היום.

‫מאת: suki da yo‬

‫suki da yo‬ — Sat, 25 Apr 2009 10:18:15 +0000

הבעיה היא לא שהם לא יורגלו בקריאה ללא אופצית חיפוש, זה רק סימפטום. הבעיה (בעיני) היא שהם יתרגלו לתוצאות של עכשיו, ומיד, לערכים קצרים, וצורך ברמת ריכוז בינונית ולא יותר.

‫מאת: בצלאל‬

‫בצלאל‬ — Fri, 24 Apr 2009 21:47:04 +0000

המהדורה האחרונה של אנציקלופדיה בריטניקה יצאה אאל"ט בשנות ה-70, וכללה שני סטים של כרכים:
המאקרופדיה, שכללה ערכים ארוכים, מחקריים ומעמיקים לפרטי פרטים;
והמיקרופדיה, שכללה ערכים קצרים ותמציתיים יותר.

אצל סבא וסבתא שלי בבית עומדות שתי הסדרות זו לצד זו בגאון (יחד עם האנציקלופדיה העברית). לא רק כי הייתה תקופה שבה להחזיק אנציקלופדיה ראוייה בבית היה פשוט סמל סטטוס חברתי, אלא כי גם הורי וגם אני ממש השתמשנו בערכים הנרחבים האלה כרקע לעבודות בבית הספר.

היום, ובעתיד הנראה לעין, אף אחד למעט אנשי אקדמיה לא יקרא את הערכים המורחבים.

וזה רק מבחינת יכולת ההתמקדות והלמידה. אני לא נכנס בכלל לסוגיות הידועות של בריטניקה (שלדעתי היא האנציקלופדיה המחקרית המשמעותית ביותר בעולם, בשפה האנגלית לפחות) מול וויקיפדיה.

‫מאת: אורי צציק‬

‫אורי צציק‬ — Fri, 24 Apr 2009 18:25:16 +0000

השאלה האמיתית היא האם זה באמת משנה שהם לא יודעים איך לקרוא באנציקלופדיה בלי אפשרות של חיפוש – הרי יש להם אפשרות של חיפוש.
זה כמו שאנשי התקופה שבה הגז הגיע לבתים בוודאי הוטרדו מכך שהדור החדש לא יודע להדליק אש לבישול עם ערימת עצים.

מעבר לכך, אני די בטוח שכישורי קריאה יישארו כשהיו לפחות בכל הנוגע לספרי קריאה, לפחות עד שיומצא מסך שמתנהג כמו נייר…

‫מאת: suki da yo‬

‫suki da yo‬ — Fri, 24 Apr 2009 17:38:16 +0000

גם בלי לנהל את התוכן של הבלוגיה, זו בדיוק התחושה שניסיתי להעביר בפוסט הלפני-אחרון (שבנתיים נמחק כי הרגשתי שהוא חסר ערך).
אני צורכת אינטרנט במידה שמתחילה להטריד אותי, ואני ממש מרגישה את ההשפעה השלילית שיש למידע-בזמינות-גבוהה-איכות-לרוב-בינונית-וכמויות-קטנות. אני לא מצליחה להישאר מרוכזת ברעיון אחד, אני רואה סרט על המחשב ועושה לפחות 2-3 הפסקות גלישה קצרות, אני מנסה לקרוא ספר על הספה ואחרי 20-30 עמודים אני צריכה "לפתוח עוד חלון".
וכן, זה משתקף גם בכתיבה שלי.

מה שמטריד אותי, זה שאנחנו דור מעבר- כי הרי האינטרנט גדל איתנו, פחות או יותר, ואנחנו זוכרים גם זמנים של לפני זמינות מידע כל כך גבוהה, ומה יהיה עם אלה שנולדו בשנת 2000 (כמו אחותי) ולא יודעים מה זה ללכת לחפש באנציקלופדיה, ולשבת לקרוא ערכים שלמים כי איך אופציה של חיפוש של המילה הספציפית שאותה אנחנו רוצים למצוא.

‫מאת: אורי צציק‬

‫אורי צציק‬ — Tue, 21 Apr 2009 05:28:59 +0000

אתה לא יודע כמה אתה מזכיר לי את התחושה שלי כשעבדתי כמנהל בלוגים (אבל גם אח"כ).
אני דווקא כיוונתי את חוסר היכולת שלי לכתוב לעובדה שקראתי כל כך הרבה דעות בכל כך הרבה כיוונים שלא נותר לי דבר מקורי להגיד. את כל הדעות כבר קראתי במקומות אחרים ועד שהתיישבתי לכתוב הרגשתי שאין לי מה לתרום לדיון שכבר התנהל.