מפת סיביות

קורי עכביש אולי התפשטו בבלוג, אבל הם לא חלק מהחורף שלי. יש משהו סימבולי בעיני בכך שמה שבאמת עשה לי חשק לכתוב לבלוג הזה הוא הסתיו, אחרי שהפוסט הקודם פורסם פה בשלהי האביב.

היום בצהריים ישבתי על ספסל מחוץ למתחם אשכול-פיס של תיכון עירוני א' בת"א, ובזמן שחיכיתי לתחילתו של אחד מאירועי איקון, התחילה לנשוב עלי רוח. לא רוח קייצית ושרבית שמעלה לי אסוציאציות למדבריות צחיחות עם כמה עשבים אפורים שמנסים לשרוד ושלדים של חיות שלא שרדו את החום, אלא רוח סתווית קרירה ואופטימית. רוח שהעלתה לי חיוך על הפנים וגרמה לי לרצות לצעוק בתוכחה על כל קטני האמונה שטוענים שאין סתיו בישראל.

בתור מעריץ חורף מושבע, יש לי חיבה משונה גם לסתיו.
הסתיו הוא טיזר לחורף, כמו קדימון לסרט שנערך לתוך שתי דקות עם כל הקטעים הטובים ומשאיר לסרט עצמו שעתיים של אכזבה. האוויר קצת מתקרר, הלילות יותר נעימים, יורד לפעמים גשם, אפשר אולי ללבוש חולצה ארוכה בערב, ויש תחושה שיש למה לצפות כי הנה-או-טו-טו מגיע האדון חורף בכבודו ובעצמו. אלא שלאדון חורף בישראל יש נטייה לאכזב, ולכן בניית הציפיה אליו יכולה להיות עוד יותר מהנה מהדבר עצמו. טוב, לא באמת… אבל היא כן מרגשת. כמו שכתבתי בפוסט החורף הקודם שלי, יש בזה מן ההוכחה שהעולם עובד. לוח השנה מוכיח את עצמו, ועונות השנה ממשיכות להתחלף.

יש אנשים שסובלים מתופעה ידועה הנקראת דיכאון בחורף. משהו שקשור בשעות האור המצטמצמות משפיע על ייצור הכימיקלים השמחים במוח שלהם. אני, יצור משונה שכמותי, עובד בדיוק הפוך. ככל שיש עלי פחות שמש והימים מתקצרים ומתקררים – מצב הרוח שלי משתפר. החורף, במיוחד בישראל, הוא עונה מרעננת עבורי; בעונה החמה והדביקה אני בורח ממתחם ממוזג אחד לשני ושומר את כל החלונות בבית סגורים, וכשמגיע הסתיו אני יכול לחזור לנשום ולהכניס חמצן טרי לריאות. אני מתחיל לקחת נשימות עמוקות יותר, ומתמלא ביותר אנרגיה, מצב רוח ומוטיבציה.

בחלון שלי יש אדנית עם פקעות של פרחים. שמתי אותן באדמה לפני כמעט שנה, הפרחים פרחו לאורך החורף ובסופו התייבשו והפקעות נרדמו. חודשים רבים ישנו הפקעות באדמה היבשה, ובקרוב אפשר יהיה להתחיל להשקות אותן ולעורר צמיחה מחודשת של פרחי החורף בחלון.

גם אני (וסליחה על האנאלוגיה הצ'יזית) כמו הפקעות, ישנתי כל הקיץ. ניצלתי מינימום אנרגיה כדי להתקיים ולהביא אותי שוב לסתיו, לעונה שאפשר לגזום בה את שאריות העלים היבשים ולהתחיל לפרוח שוב.

ובזכות כמה משבים אקראיים של רוח סתווית שהעלתה לי חיוך וריגשה אותי, יש גם פוסט חדש. הוריי!

כשאתה מקבל יותר ספאם בנושא אשראי ויציאה מחובות מאשר הצעות להגדלת איבר המין, אז אתה יודע שהכלכלה העולמית באמת בצרות.

מצד שני, כל עוד אנחנו לא שומעים על גל פשיטות רגל של אתרי פורנו, אני מניח שאין סיבה לבהלה אמיתית.

הפוסט הזה נכתב במקור ב- 28.10.2006. מצאתי אותו במקרה, כשחיפשתי איך התייחסתי בעבר לראש השנה ויום כיפור. הוא מילא אותי באופטימיות מחודשת, והזכיר לי שאוטוטו חורף ושפעם ידעתי לכתוב יפה… (מפורסם שוב בעקבות הפוסט הזה)

שמיים אפרוריים. חושך שמגיע כבר בחמש אחרי הצהריים. שרוולים ארוכים. מטריות. ילדים במגפי גומי שמשחקים בשלוליות בוץ. אנשים שמגיעים הביתה בערב, מנערים את טיפות הגשם מהמעיל וחולצים נעליים כדי לחמם את כפות הרגליים ליד התנור. שוב הצפה בדרום ת"א ובנהרייה. הימורים על מתי ואם בכלל יהיה שלג בירושלים. אה כן, ואבוקדים.

החורף בא לידי ביטוי בהרבה דברים.

השבוע חשבתי על סיבה קצת פחות שגרתית לאהבת החורף שלי. החורף מסמל בשבילי את האופטימיות שבמחזוריות הטבע. מי הגשמים שנספגים באדמה וזורמים בנהרות ונשפכים לים מתאדים חזרה לאטמוספירה הופכים לעננים ומורידים גשם וחוזר חלילה. גם כשהחורף קצר, גם כשלא מספיק קר, ואפילו אם אין מספיק גשם. עצם העובדה שהחורף הגיע מראה שהעולם הזה עדיין עובד כמו שהוא מתוכנן לעבוד, למרות כל הנזקים שהמין האנושי גורם לו.
הקיץ הוא עונה יבשה. החום הוא ברירת המחדל – שאריות האנרגיה שמגיעה אלינו באופן שוטף מהשמש. אין שום אינדיקציה שהפלנטה שלנו עדיין מתפקדת, עדיין נושמת, ושהיא לא הפכה לסתם גוש אבן מזוהם.

אמנם יערות הגשם עדיין נכרתים, ודובי פנדה עדיין נכחדים, והקרחונים נמסים, והים מתמלא ביוב, אבל יש חורף וזה אומר שיש גם תקווה שלא הכל אבוד. ושיש לעולם הזה עוד סיכוי.

חורף נעים לכולם.

כל פעם שאני שומע את השיר על ג'ינג'ס חאן

אני לא יכול שלא לשיר בראש את המילים של מאור לין במקום את אלה המקוריות:

כן, אני יודע שזה עתיק. שמעתי את השיר במקרה שוב עכשיו ושמתי לב לתופעה הזאת.

אנחנו רגילים לחשוב על נושא אבדן הפרטיות כחלק מהדיון על גלישה ברשת, אתרים חברתיים, ווב 2 וכל זה. אנחנו שוכחים עד כמה אנחנו חושפים מידע על עצמנו בלי להתכוון גם מחוץ לרשת.

יש מידע מאוד ברור, כמו מישהו שפתאום הולך עם טבעת נישואין (מזל טוב) או שכן שהעיתונים נערמים מול פתח דלתו באין מפריע (חופשה נעימה), ויש פרטים שדורשים יותר תשומת לב על אף שהם גלויים לחלוטין. הנה כמה דוגמאות (כל קשר למציאות מקרי בהחלט):

א. כל שבת אפשר לראות על חבלי הכביסה של השכנים זוג מדים תלוי לייבוש. השבוע שמתי לב שהוסיפו להם דרגות רב"ט. מסקנה: יש להם ילד המשרת בצה"ל בערך 10 חודשים.

ב. ועד הבית פירסם על לוח המודעות רשימת הכנסות והוצאות של הבניין. לראשונה זה שנים אין חובות של דיירים לועד. מסקנה: המצב הכלכלי של השכנים השתפר.

ג. יש רכב חדש שכמעט כל ערב חוסם את החניה של השכנים. אני יודע שהוא לא שלהם כי אני יודע באלו מכוניות הם נוהגים. מסקנה: כנראה שלאחד מבני הבית יש חבר/ה חדש/ה.

ד. כבר שבועות שרכב הליסינג של השכן נעדר, והוא חולק במכונית עם אשתו. מסקנה: מישהו מחפש עבודה?

יכול להיות שזה רק אני שרואה יותר מדי CSI, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שכמעט כל פעולה שאנחנו עושים מישהו יכול לגלות, גם אם אנחנו לא מצהירים עליה בפייסבוק. הפרטיות שלנו הרבה יותר נזילה ממה שנדמה לנו, אפילו בלי קשר לאינטרנט, והאנשים שסביבנו יכולים לדעת עלינו דיי הרבה פרטים רק מעצם העובדה שאנחנו שוהים לידם.