טוויטר, זכויות ויצירות
אתמול שלח לי אחד מחברי הודעה פרטית בטוויטר והפנה את תשומת לבי לכך שבמגזין "טיים אאוט" ציטטו השבוע טוויט שלי.
כולי נרגש, פתחתי את הגירסה המקוונת של המגזין, ואכן בעמ' 16 מצוטט שחור על גבי תכלת הטוויט שלי יחד עם עוד כמה, תחת הכותרת "כל מה שאמרו השבוע בטוויטר על יעקב טייטל".
אחרי שסיימתי להתרגש, חשבתי על כך שבעצם אף אחד לא ביקש את רשותי או הודיע לי על השימוש בטוויט הזה (ואני מניח שכך גם לגבי האחרים המופיעים שם). ותהיתי ביני לביני אם על טוויט יש זכות יוצרים, איזה ואיך.
תנאי השימוש של טוויטר קובעים בין היתר כך:
"You retain your rights to any Content you submit, post or display on or through the Services. By submitting, posting or displaying Content on or through the Services, you grant us a worldwide, non-exclusive, royalty-free license (with the right to sublicense) to use, copy, reproduce, process, adapt, modify, publish, transmit, display and distribute such Content in any and all media or distribution methods (now known or later developed)."
במילים אחרות (וקצרות יותר): הזכויות בטוויטים שלך שייכות לך, אבל אתה מאשר לטוויטר מראש לפרסם ולהפיץ את התוכן שלך בעצמו או באמצעות אחרים בכל דרך. הסעיף הזה חיוני בשל אופיו הפתוח של טוויטר, המאפשר לכל מפתח להתממשק לשירות ולהציג את התוכן שמפורסם בו.
האם כל תוכן המפורסם בטוויטר הוא בגדר יצירה שיכולה להיות מוגנת בזכויות יוצרים? כנראה שלא.
חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:
4. (א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
לא כל טוויט הוא יצירה מקורית, ובכלל לא בטוח שכל טוויט הוא יצירה (יש לא מעט טוויטים הכוללים למשל לינק בלבד). מצד שני, תנאי השימוש של טוויטר לא מכירים את החוק הישראלי. המשתמש מצהיר כי יש לו את הזכות לפרסם את תוכן הטוויטים שלו, ועל בסיס ההצהרה הזאת טוויטר מצהירה כי התוכן הזה נשאר בכל מקרה שייך למשתמש תוך מתן רשיון ההפצה הנ"ל וכו'.
אחד הפונקציות המובנות בטוויטר היא הרטוויט. הציטוט. משתמש ראה טוויט של אחר שהוא מעוניין להפיץ הלאה לרשימת העוקבים שלו, ומצטט אותו בשם אומרו (עם או בלי שינויים קלים, הנובעים לעתים ממגבלת התווים). כלומר באופן אינהרנטי לשימוש בטוויטר ניתנת למשתמשים אחרים היכולת, שלא לומר – הלגיטימציה, לפרסם מחדש טוויטים ואף ליצור מהם נגזרות. תנאי השימוש מעניקים רשיון הפצה לטוויטר ולשותפותיה (ר"ל מפתחי אפליקציות טוויטריות למיניהן). לא למשתמשים אחרים. אלא שהמוסכמה החברתית-קהילתית של משתמשי טוויטר היא שרטוויטים כאלה אינם מהווים הפרה של זכויות, מה שיוצר מצב שבו טוויטים מתפרסמים דה-פקטו (גם אם לא דה-יורה) תחת רשיון שיתוף-ייחוס.
חקיקה יכולה להיות רלוונטית רק כאשר היא מגובה במוסכמה או בצורך חברתי הנותנים לה תוקף. החוק נועד להגן על אנשים מסוימים (יוצרים, במקרה זה) מפני פעולות מסוימות וליתן בידם כלים להתמודד עם פעולות כאלה. במצב שבו אותם אנשים אינם תופסים את אותן פעולות כפוגעות ולא ישתמשו בכלים שהחוק מעניק להם, הוא הופך לאות מתה.
אבל עוד לפני שאני שואל את עצמי אם אני רואה בציטוט הטוויט שלי בטיים אאוט הפרה של זכויותי, יש עוד סוגיה שמטרידה אותי בנוגע לטוויטר, והיא שייכת לעצם הגדרתו.
ה- FAQ של טוויטר מגדיר אותו כך:
"Twitter is a service for friends, family, and co–workers to communicate and stay connected through the exchange of quick, frequent messages."
כלומר טוויטר הוא בעצם כלי לשיחה. שיחה פומבית, שמשתתפים בה בין משתמש אחד ליותר – עד לגבול תיאורטי של סה"כ מספר המשתמשים הרשומים בטוויטר. בשיחה הזאת אנחנו מדברים על עצמנו, משתפים מחשבות בנושאים שונים עם אחרים, ובאופן כללי עושים כל מה שהיינו עושים בדו או רב שיח בע"פ – בשלושה הבדלים עיקריים: א. השיחה מתועדת ואינה תמיד בזמן אמת, ב. היא באינטרנט ולכן מאפשרת שיתוף של מקורות תוכן חיצוניים כמו קישורים, ג. היא פומבית.
אילו הייתי מביע את הטוויט הנ"ל בעל-פה, נניח תוך כדי שיחה עם חברים בבית קפה, ומישהו היה שומע אותי ומצטט – לא הייתי חושב שיש בכלל בעיית זכויות יוצרים. גם אם המשפט הזה הוא יצירה מקורית, הוא ככל הנראה לא היה עומד בתנאי החוק ולא זכאי להגנה. האם טוויטר שונה מבחינה מהותית משיחה כזאת? או יותר חשוב – האם אנחנו רואים אותו כשונה מבחינה מהותית משיחה כזאת? התשובה מורכבת.
אנשים שונים משתמשים בטוויטר באופן שונה, וכל אחד יכול לפרסם סוגים שונים ומגוונים של טוויטים. האם כאשר אנחנו מפרסמים טוויט הכולל אמירה שנונה ומקורית אנחנו רואים אותו באופן שונה לעומת טוויט הכולל מספר מילים סתמיות?
ההגדרה למונח "יצירה" המופיעה בוויקיפדיה נאה בעיני, ונאמר בה כך:
יצירה היא מונח מופשט, המתאר התייחסות לדבר מה כאל תוצר של תהליכים מורכבים בעל ערך סובייקטיבי מוסף.
טוויטים הם בדרך כלל לא תוצר של תהליכים מורכבים אלא של חשיבה ספונטנית רגעית, הערך הסוביקטיבי שלהם קטן, והם בעלי אורך חיים המוגבל בדרך כלל לשעות ספורות. למעשה, אילולא היו מצטטים את הטוויט שלי בדפוס, רב הסיכוי שלא הייתי זוכר בכלל שפרסמתי אותו.
העובדה שהשיחה המתנהלת בטוויטר מתועדת ומקובעת בכתב, מחייבת התייחסות פורמלית לזכויות היוצרים בה. אלא שעושה רושם שהמעורבים בשיחה לא רואים את התוכן שלה ככפוף להגדרות הפורמליות, ומתבססים יותר על כללי התנהגות חברתיים-קהילתיים מקובלים.
ישנה לעתים הנחה, גם בקרב ציבור לא קטן של גולשים, אך גם לעתים בקרב עיתונאים, כי תוכן גולשים המפורסם באינטרנט אינו מוגן בזכויות יוצרים או שזכויות היוצרים בו הן גמישות. רק לפני כמה ימים החלפתי מסרים עם גולשת שטענה שאם היא מצאה משהו בגוגל אזי הוא שייך לנחלת הכלל.
פורמלית, הייתי יכול לטעון שהטוויט שלי מהווה יצירה ספרותית מקורית, שהוא מוגן ע"י חוק זכות יוצרים, ושמגזין טיים אאוט הפר את זכויותי (ואני מתעלם כרגע מהאפשרות של שימוש הוגן) בכך שפרסם מחדש יצירה שלי בשלמותה, ללא אישורי וללא תשלום.
אלא שבעוד הדין חל באופן זהה על תוכן שנוצר בטוויטר כמו על תוכן שנוצר בבלוגים למשל, המוסכמה החברתית המגבה את הדין עדיין שונה. אם נתיחס רגע שוב להגדרת היצירה שלמעלה, אני חושב שתוכן הנוצר בבלוגים הוא לעתים קרובות הרבה יותר תוצר של תהליכים מורכבים, ובפירוש בעל ערך סוביקטיבי מוסף עבור יוצרו. קהל הכותבים בבלוגים מודע לזכויותיו בתוכן שלו (בין היתר מכיוון שהצהרות בנושא קיימות כברירת מחדל בחלק גדול ממערכות הבלוגים) והנושא חשוב לו. לעומת זאת קהל המשתמשים בטוויטר מייחס חשיבות פחותה לערך היצירתי שבטוויטים, וההסדרה הקיימת פשוט לא מתאימה.
הבעיה היא לא רק שההסדרה בחוקים הקיימים לא מתאימה, אלא שחוקים מעצם טבעם לא מתאימים כדי להסדיר את מה שקורה בטוויטר. התכנים המתפרסמים בו הם כה גמישים וכה מגוונים, שכדי להסדיר את השימוש בהם כראוי היה צורך להגדיר רשיון נפרד לכל טוויט וטוויט. שהרי טוויט המספר על כך שאני תקוע בפקק בדרך לעבודה אינו בעל ערך יצירתי כמו טוויט המבקש להיות חלק מסיפור בהמשכים, כמו הפרויקט של ניל גיימן. ומאחר שהשימוש בטוויטר הוא ספונטני, מהיר ודינאמי, אין כל הגיון בדרישה להגדיר רשיון שימוש לכל טוויט.
שאלתי את עצמי בנוסף, האם בכלל יש צורך בהסדרה של הפעילות בטוויטר? האם לא די שהיא מסדירה את עצמה במסגרת תנאי השימוש והמקובלות הקהילתיות? אך מכיוון שטוויטר בכל זאת אינו פועל בואקום אלא באינטראקציה עם גורמים נוספים בעולם, ומכיוון שאנחנו כחברה זקוקים ורגילים למערכות של כללים ידועים להסדרת ההתנהלות שלנו, אני חושב שבסופו של דבר רצוי שיהיו כללים כאלה.
השאלה בנוגע לרלוונטיות של כלל דיני הקניין הרוחני כיום אינה סוגיה חדשה. היא מהווה נושא לדיון בשנים האחרונות גם בהקשרים של התפתחות האינטרנט, הפצה פיראטית של מוצרי מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע, תרופות, משך תקופת הזכויות ועוד. אלא שבעוד בנושאים האלו ניתן אולי לחשוב על תיקוני חקיקה כאלה או אחרים, בהקשר לטוויטר אני לא מצליח לחשוב על קונספט חקיקתי שיוכל להסדיר את הפעילות בו באופן פרקטי. סוגיות של יצירה, מקוריות, ראשוניות, העתקה, יצירה נגזרת ותחום שיפוט הופכות להיות חסרות רלוונטיות במקרה של טוויטר.
הדבר היחיד שנשאר, אולי, הוא הזכות המוסרית.
6 . זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
גם אם אינה אכיפה במסגרת טוויטר, אפשר להניח כי על זכות זו כן תהייה הסכמה בקרב קהילת המשתמשים, כעיקרון מקובל בעל בסיס ראציונאלי ואופי פרקטי שניתן לנהל את הפעילות במסגרתו.
דומה כי כאשר מערכת הכללים המוכרת אינה יכולה עוד לטפל באופן נאות במציאות הקיימת, אנו מוצאים את עצמנו חוזרים לעקרונות הבסיסיים יותר של מוסר. אולי על הבסיס הזה נצליח בעתיד לפתח סוג חדש של כללים אשר יתאימו לצרכים החדשים. בינתיים, אני לא חושב שהציטוט בטיים אאוט פוגע בי.
תגובות אחרונות