מפת סיביות

לישראל יש הרבה חסרונות. יש לה חיסרון במים, בביטחון אישי, במנהיגים, בדרך ארץ… אבל אם יש משהו שלישראל יש שפע ממנו זהו אורה וחומה של השמש, ממנו אנחנו נהנים ימים רבים בשנה. ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בניצול אנרגיית שמש, אבל עד היום השימוש בה היה בעיקר לחימום מים ולא לייצור חשמל.

הטכנולוגיה לייצור חשמל באמצעות תאים פוטו-וולטאים קיימת כבר עשרות שנים, והסיבה לכך שהיא לא בשימוש (ביתי) נרחב נעוצה בשלושה חסרונות מרכזיים:

א. כדי להתקין את המערכת דרוש שטח גג מינימאלי פנוי.
ב. החיסכון הכספי המקסימלי האפשרי הוא קיזוז חשבון החשמל ל-0. אם המערכת מייצרת יותר חשמל ממה שהבית צורך, אין מה לעשות איתו.
ג. עלותה של מערכת כזו נעה בין 60 ל-100 אלף ש"ח, בהתאם לצריכה הדרושה לבית.

אתמול התרחש שינוי משמעותי שמבטל כמעט לגמרי את החיסרון השני. הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (אלה החבר'ה שאחראים על קביעת תעריפי החשמל השונים במדינה) אישרה תקנות חדשות, המאפשרות למי שיתקין מערכת סולארית (פוטו-וולטאית) למכור את עודפי הייצור שלו לחברת החשמל בתעריף גבוה פי ארבעה מתעריף הצריכה(!).

זהו אכן מאורע מבורך, אך עדיין קשה לי לראות את המוני בית ישראל רצים להתקין מערכת פוטו-וולטאית, והסיבה היא כמובן קיומם של שני החסרונות האחרים. אמנם, כפי שמפרסמים כל העיתונים, אפשר (בהנחה שיש גג פנוי) להחזיר את ההשקעה בתוך בערך 10 שנים, אבל למעט מאוד אנשים יש אפשרות להוציא מהכיס סכומים כאלה במזומן.

מה כן אפשר לעשות?

אם אתם גרים בבית משותף, נסו לעניין את השכנים בהתקנת מערכת כזאת על הגג המשותף. באופן כזה ניתן לחלק את ההוצאה הגדולה בין בעלי הדירות ולחסוך בחשבון החשמל המשותף (מעלית ותאורת מדרגות). אם יש לכם מערכת הסקה מרכזית בבנין הפועלת על סולר או חשמל, ניתן לחסוך משמעותית גם בעלויות האלה.

גם אם אתם גרים בבית פרטי אפשר לנסות ליצור שיתוף פעולה עם השכנים. חלק מעלויות ההתקנה טמונות במחיר ההובלה של המערכת וזמן העבודה של צוותים באתר, כך שייתכן שהתקנה במספר בתים במקביל תביא לחיסכון מסוים.

ולסיום, לקראת הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות, הציעו למתמודדים ביישוב שלכם לקחת דוגמה מעיריית ירושלים ולהציב קולטים סולאריים על מבני הציבור.

בברכת קיץ נעים ומחשמל.

"על הציבור האמריקאי להבין כי לא נוכל להמשיך לנהוג ברכבים זוללי הדלק שלנו, לאכול כל מה שאנחנו רוצים ולשמור את הטמפרטורה בבתים על 72 מעלות פרנהייט (22 מעלות צלזיוס) לאורך כל השנה. העולם פשוט לא יקבל זאת".

את המשפט הזה אמר המתמודד לנשיאות ארה"ב ברק אובאמה לפני כמה ימים בנאום בחירות (מקור).

במבט ראשון האמירה הזאת שימחה אותי. מועמד לנשיאות בארה"ב מודה קבל עם ובוחרים פוטנציאלים שארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות חייבת להתחיל להגביל את עצמה או שהעולם יסבול. חגיגת הצריכה והבזבוז שהציבור האמריקני כל כך אוהב חייבת להיפסק, פשוט כי ארה"ב צורכת 25% מהאנרגיה העולמית בעוד היא מהווה רק 3% מהאוכלוסיה (כה אמר אובאמה).

אבל במבט שני הבנתי שהאמירה הנכונה הזאת באה כנראה מהמניעים הלא נכונים. אובאמה לא הפך פתאום לאל גור, ולא נחתה עליו שום הארה פתאומית בנוגע לנזקים העצומים שהצריכה האמריקנית גורמת למצבו האקולוגי של כדור הארץ. הוא פשוט חושב שהמדינה אותה הוא שואף להנהיג לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתעלם מדעת הקהל העולמית (כמו שהיא עושה, למשל, בנושא פרוטוקול קיוטו). אין לזה שום קשר לדאגה לסביבה, רק ליחסי החוץ.

אחד הדברים שאני אוהב ב Google Reader, זה שהוא לא שיפוטי אלא רק אינפורמטיבי.

From your 144 subscriptions, over the last 30 days you read 4,205 items, starred 13 items, shared 39 items, and emailed 2 items.

(כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הספירה עוד עמדה על 4,199).

אין ספק שכניסתו של קורא הרסס לחיי שינתה מקצה לקצה את האופן שבו אני צורך תוכן. עד אז צרכתי מספר מאוד מצומצם (אני מעריך שפחות מ-20) של מקורות תוכן כמו בלוגים, אתרי אקטואליה ומקורות מקצועיים שונים, ועשיתי זאת במגוון שיטות - עמוד בית מותאם אישית, עדכונים במייל, live bookmarks וכניסה יזומה לאתרים.

כמובן שרשימת המקורות שלי משתנה מפעם לפעם, בלוג נוסף ובלוג נגרע, אבל אני חושב שבשלב הזה הרשימה כבר פחות או יותר מגובשת.

אפשר לומר שאני קורא בממוצע 140 פריטי מידע ביום, אבל זה יהיה מאוד לא מדויק. חלק מהמקורות שאני מתעדכן בהם מייצרים כמות גדולה של תוכן שרק חלקו הקטן מעניין אותי לקריאה מעמיקה ועל היתר אני רק מרפרף (פידים של חדשות טכנולוגיה למיניהם למשל). העדכונים המתקבלים ממגוון המקורות שונים נבדלים בתדירות העדכון (10 עדכונים ביום מול 1 בשבוע), סוג התוכן (עדכוני מבזק או מאמרי דעה) ורמת ההתיחסות שאני רוצה להקדיש לכל אחד מהם. לפעמים חלקם של המאמרים ה"כבדים" ברשימת העדכונים כה גדול, שאני לא מסוגל לעכל את כולם בבת-אחת ונאלץ להשאיר חלק לקריאה והתיחסות מאוחרת יותר.

אני לא בטוח שאני מעביר כיום יותר זמן בצריכת תוכן מאשר בתקופת הטרום גוגל רידר שלי, אבל בוודאי שכיום אני יכול לצרוך כמות הרבה יותר גדולה של מידע באותו הזמן.

יש אנשים שטוענים שאני צריך לצמצם במספר המקורות שאני עוקב אחריהם. זה אפשרי כמובן, אבל הדבר יהייה בגדר ויתור משמעותי מבחינתי. בתור אדם שאוהב ידע ואוהב לדעת אני נדהם מהיקף המידע המונח לרגלי ארוז בגוגל רידר. אז עד שתהייה טכנולוגיה שתאפשר לעדכוני רסס להיטמע באופן ישיר במוח, כנראה שמצבי לא ישתפר באופן משמעותי.

הערה לסיום: אחת מתופעות הלוואי של השימוש בגוגל רידר, היא העובדה שכל פריט מידע שאי פעם עבר בפידים שלי נשמר לנצח בבטנו של הרידר. התוצאה היא שעבור אותו חלק מהאינטרנט שמעניין אותי נוצר אינדקס נפרד ומצומצם מהבריכה הציבורית של גוגל, ואם אני רוצה לחפש משהו אני יכול לקבל מהרידר תוצאות הרבה יותר ממוקדות מאלה שהייתי מקבל בגוגל. ותחשבו על זה.