מפת סיביות

כך הגדיר ח"כ אחמד טיבי את תקיפת הרופא בבי"ח ברחובות.

האם ב"שפל" התכוון ח"כ טיבי שתקיפת הרופא מצביעה על ירידה בהיקף התופעה של אלימות חברתית? סביר להניח שלא.

ככל הנראה התכוון ח"כ טיבי לומר שהתקיפה הזאת חריגה בנבזותה ורשעותה ביחס למקרים אחרים של אלימות. אלא שלצערנו תקיפות מסוג זה אינן דבר חדש.

ברור הרי שאף אחד לא יוכל להימנע מלגנות תקיפה של רופא. אבל בניגוד לרבים מאזרחי המדינה שמרגישים שאין ביכולתם לעשות הרבה מלבד לצקצק בלשון ולהסכים שאין ספק שהמדינה שלנו מתדרדרת, ח"כ טיבי, דוקא נמצא במקום שבו אפשר לעשות.

השאלה היא מה ח"כ טיבי, רופא בעצמו, ושאר 119 חבריו למשכן, עושים כדי לטפל בבעיה. אני לא חושב שקביעת עונשים כבדים על תקיפת רופאים תמנע את התופעה. אנשים תוקפים רופאים כי הם מרגישים שהם לא מרוצים מהטיפול הרפואי שניתן להם או כי הם צריכים להמתין לו זמן רב, וברגעים כאלה אף אחד לא יחשוב על מספר שנות המאסר הצפויות לו בעקבות המעשה. כנראה שהתחושות האלה (סובייקטיביות ככל שיהיו) משקפות חלק מתחלואי מערכת הבריאות הציבורית שסובלת באופן כרוני מהעדר תקציבים נאותים ומחוסר בכוח אדם.

אולי כדאי שבמקום להפריח משפטים חסרי פשר לעבר עיתונאים, יתחילו שם בכנסת לבחון את הדברים לעומק ולטפל בדרוש טיפול. ענישה פלילית היא לא תמיד הפתרון האולטימטיבי.

כל מי שמסתובב באינטרנט יותר מיומיים מכיר את הצורך להרשם לאתרים ושירותים ברשת - דואל, בלוג, רשת חברתית, פורום כזה, פורום אחר ואלף יישומי ווב 2.0.

דף הרישום בכל האתרים האלה דומה: שם משתמש, דואל, סיסמה, שאלת ביטחון, CAPTCHA, הסכם תנאי שימוש, אישור.

יש מקומות שמכבידים על הרישום בכוונה, כדי להבדיל בין משתמשים לגיטימיים (בני אדם) ולא לגיטימיים (בוטים, ספאמרים), ומוסיפים צורך באישור ההרשמה במייל או מנגנוני CAPTCHA למיניהם. זה דיי מציק, אבל אני יכול להבין למה עושים את זה.

אבל יש מקומות שההרשמה אליהם מסורבלת בלי שום הצדקה, וכוללת אחד או יותר מהאלמנטים הבאים:

1. סיסמה באורך של בין 6-8 תוים, המשלבת אותיות ומספרים (המהדרין דורשים שהתו הראשון יהיה אות). למה לעזאזל אני לא יכול לבחור את אחת הסיסמאות הסטנדרטיות שמשמשות אותי להרשמה לאתרים כמו שלכם? אם חשוב לכם שהסיסמאות יהיו חזקות, הציגו לי הודעה שמסבירה את החשיבות של סיסמה חזקה. הלאה הכפייה.

2. נא לספק שם, שם משפחה, כתובת פיזית, מיקוד ומספר טלפון בבית. אני חשבתי לתומי שאני נרשם לאתר עדכוני בלוגים, לא לשירות "ספאם כפי יכולתך". נא לדרוש רק את הפרטים שחיוניים לשימוש בשירות שלכם, ואם אני ארצה אולי אוסיף משהו.

3. לאחר שסיימת למלא את הטופס המייגע ולחצת "אישור" מסתבר ששם המשתמש שבחרת תפוס, ואז העמוד מתרענן לו וכל הפרטים שהכנסת נעלמים להם. העניין יכול לחזור על עצמו מספר פעמים עד שיימצא שם משתמש פנוי.

4. CAPTCHA בלתי מובן בעליל. כבר אמרתי שאני מבין את הצורך, אבל לפחות תביאו משהו שבני אדם יכולים לקרוא ולא אותיות מרוחות ומסתתרות שאי אפשר לפענח. גם כאן כמובן העמוד מתרענן עם כל טעות ושוכח את הפרטים שהוקלדו.

5. בונוס: דף רישום לא תקני. אחרי שסיימת למלא אותו מסתבר שכפתור "אישור" לא עובד בפיירפוקס.

מה יותר עצוב משריפת ספרי הברית החדשה באור יהודה?

האם זו העובדה שלא נמצאו רבנים שייצאו נגד הפעולה?

האם זו העובדה שאזרחים חילונים שיתפו פעולה מרצונם, וכלל לא ראו בעייתיות במעשה?

האם זו העובדה שהספרים הושמדו בשריפה (ולא בדרך אחרת), מה שמעורר אסוציאציות לתקופות אחרות שבהן שרפו ספרים בכיכר העיר?

האם זו העובדה שהשד הדמוגרפי כבר לא מספיק מאיים וצריך לעורר מרבצו את שד המיסיון? שוב רבנים מבקשים להגן על הציבור מפני תכנים שעשויים להסיט אותו מדרך הישר (עד לא מזמן זו הייתה המשימה של הצעת חוק 892), ולא חושבים שאנשים מסוגלים לקבל החלטות לגבי דרכם בחיים וחינוך ילדיהם?

ואולי, רק אולי, זו העובדה שבמציאות התקשורתית הישראלית הכל יישכח וייקבר במהרה תחת ההתפתחויות בזירת טלנסקי וסוריה. כי הרבה יותר פשוט לעסוק בשאלה "האם לרדת מהגולן תמורת שלום מלא עם סוריה, או שאולמרט לא לקח אגורה לכיסו?" מאשר להתמודד עם העובדה שבמדינת ישראל בשנת 2008 נאספו מבתי האזרחים ספרי קודש ונשרפו בכיכר העיר ולשאול איך ולמה זה קרה.

מצד שני, בקניה עורכים ציד מכשפות, כך שיש לנו עוד לאן להתקדם.

כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על חוסר הזמינות של מיחזור, והפוסט הזה באנקדוטות היה טריגר מצוין.

אני אוהב למחזר. יש תחושת סיפוק מסוימת בידיעה שהפסולת שלי, במקום להערם במזבלה ולתפוס שטחי קרקע יקרים, תהפוך שוב למוצרים שימושיים. בבנין שלנו יש פח לנייר בלבד בחדר האשפה, ובפינת הרחוב יש כלוב למכלי פלסטיק. אני דואג למיין ולאסוף את הפריטים ברי המחזור ומדי כמה ימים להשליכם בנקודת האיסוף המתאימה. אני לא קונה כמעט שתיה בבקבוקים עם פיקדון, אבל אם כבר הגיעו אלי כאלה אני אוסף גם אותם ודואג להחזיר לסופר.

הכל נהדר, עד שנגמר בקבוק של שמן זית. אין לי מה לעשות איתו; הבקבוק מזכוכית ואין עליו פיקדון, בסופר לא ירצו לקבל אותו, ואין מכל מחזור ציבורי המיועד לפסולת זכוכית. גם כשאני פותח קופסת שימורים אני נתקל בבעיה דומה - פסולת מתכת שאין לי אפשרות למחזר. אני מוכן ללכת מספר דקות לרחוב הסמוך אם אין נקודת איסוף מתאימה בסביבתי, אבל מסתבר שאין נקודה כזאת בכלל.

אחת המחלות הנפוצות אצל מערכות מיני-סטריאו קשישות היא התנוונות של האלמנט קורא הדיסקים. בדרך כלל לא משתלם לנסות לתקן את העסק כי התיקון יעלה כמו חצי מערכת חדשה ולא יחזיק מעמד. אז יש שתי אפשרויות: או שהמערכת תעבור הסבה מקצועית ותשמש כשידרוג לרמקולים של טלוויזיה עתיקה, או שהיא תמצא את עצמה בחדר האשפה. ואז יש שוב שתי אפשרויות: או שמישהו יחשוק בה וייקח אותה לעצמו, או שהיא תגיע אחר כבוד למזבלה ותייצר זיהום סביבתי. אותו גורל מחכה להרבה מאוד מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים (טוסטרים, קומקומים, מכשירי וידאו/דיוידי, טלפונים אלחוטיים וסלולריים, רכיבי מחשב כמו עכברים, מקלדות ומדפסות וכיו"ב) הניתנים למיחזור כמעט מלא אבל אין לאן להביא אותם לשם כך.

אני חושב שלתעשיית המחזור יש ייתרון מאוד משמעותי על תעשיות אחרות: חומרי הגלם שלה ניתנים בחינם או כמעט בחינם. רק צריך לדאוג לאסוף אותם, לעבד אותם בדרכים ידידותיות לסביבה (לא הגיוני שתהליך מחזור יהיה מזהם יותר מהייצור המקורי, נכון?), ולמכור אותם במחירים ירוקים לכל נפש. המודעות קיימת, והיא הולכת ועולה, אבל אנשים לא ממחזרים פשוט כי הם לא יכולים.

האם יש מקומות בארץ שבהם נושא מיון ומחזור הפסולת מתקדם יותר? על מי צריך לצעוק ועם מי צריך לשכב בשביל שאפשר יהיה למחזר כמו שצריך בארץ הזאת?

ynet מדווח היום על תוכניות של משרד האוצר לדחות (בפעם המי-יודע-כמה) את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, לטובת פיתוח מערכות תחבורה בפריפריה. אני מאוד מקווה שלא תהייה שום דחייה ושאכן עד סוף 2013 נוכל לנסוע בכיף מפתח תקווה לבת ים וחזרה, אבל זו הזדמנות לנזוף קשות במי שבכלל חולם להציע הצעה מופרכת שכזו.

בין ראשון לציון בדרום, רעננה בצפון ופתח תקווה במזרח, קיים שטח עירוני כמעט רציף בו מתגוררת בין שליש למחצית מאוכלוסיית המדינה. שטח זה (כ- 1,500 קמ"ר) אינו הרבה יותר גדול יותר משטחן של ערים מרכזיות בעולם (לונדון - 1,577 קמ"ר, ניו יורק - 1,214 קמ"ר, טורונטו - 1,749 קמ"ר, מוסקווה - 1,081 קמ"ר, וזה כמובן בלי להתייחס לערי אסיה הגדולות פי כמה)*. בכל הערים האלו יש מערכת גדולה, מסועפת, משוכללת ויעילה (פחות או יותר) להסעת המונים, שפועלת מזה עשרות שנים.

בשנים האחרונות הקטינו את תקן החנייה לבניינים חדשים בת"א כדי לעודד אנשים להשאיר את המכוניות בבית. ארגוני סביבה מוחים על בניית חניוני ענק בעיר (כמו זה שנחפר בימים אלה מול היכל התרבות/הבימה) בטענה שהם מעודדים נסיעה ברכב פרטי. כ-600,000 כלי רכב נכנסים לנתיבי איילון מדי יום. כל הכבישים הראשיים במטרופולין עמוסים באופן כמעט רציף לאורך שעות היום. ההשלכות מבחינת זמן עבודה מבוזבז, זיהום אויר, תאונות דרכים, צריכת דלק והמצב הנפשי של הנהגים - כולן ידועות.

נכון, אני לא יכול להביא מחקרים שמדברים במספרים, אבל אני משוכנע שהתועלת במונחי הגדלת הפריון בעבודה (הרבה יותר ממעבר לשעון קיץ), ירידה במספר תאונות הדרכים (יותר נפגעים בשנה מאשר בכל זירות הלחימה של ישראל לדורותיהן), חיסכון בדלק (כי הנפט לא צומח על העצים), הפחתה בזיהום האויר (וכתוצאה מכך בהוצאה הלאומית בטיפול במחלות של דרכי הנשימה) והגדלת הנגישות של תושבים למקומות עבודה פוטנציאליים, תאפשר הקצאת מקורות רבים הרבה יותר לטיפול בבעיות הפריפריה. נכון, זה פרויקט ענק ויקר בצורה מחרידה, אבל אם יעשו אותו כמו שצריך זה ישתלם.

אי אפשר לנקוט בפעולות כמו אגרות גודש או הפחתת מקומות חנייה לפני שיש באמת אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית הולמת. מערכת להסעת המונים במטרופולין צריכה לכלול הרבה יותר מקו אחד של רכבת קלה, והיא צריכה להיות בגדר פרויקט לאומי מהמעלה הראשונה לא פחות מפיתוח של טנק חדש או תוספת כיתות לימוד.
צריך היה להתחיל לחפור כבר לפחות עוד שני קווים תת-קרקעיים. צריך היה לחייב את חברות האוטובוסים להחליף את האוטובוסים המזעזעים הקיימים ברכבים חשמליים, שקטים ונעימים לנסיעה. צריך היה למפות מחדש את קווי האוטובוסים שלא שונו זה עשרות שנים ולהתאים אותם לשינויים בצרכי הנוסעים. צריך היה לחייב את כל החברות למכור כרטיסי נסיעה יומיים/שבועיים/חודשיים משולבים. צריך היה לעשות את כל זה לפני עשרים שנה.

משרד האוצר צריך להפסיק לשחק, להפסיק לגרום לעיכובים בפרויקט החשוב הזה, לחשוב קדימה ולהתחיל לחפור.

ויפה שעה אחת קודם.

*בהערת אגב אני מוכרח לציין, שבניגוד לערים הללו מסביב לעולם המתנהלות תחת שלטון מקומי אחד מרכזי ולכל היותר מתחלקות לרובעים, במחוז תל-אביב יש לפי הלמ"ס מעל 230(!) רשויות מקומיות. אין שום הגיון בקיומן של כל כך הרבה רשויות מקומיות בשטח כה קטן. כמובן שחלק גדול מהרשויות הללו קיימות כיישובים עצמאיים וייחודיים מסיבות היסטוריות, אבל זה לא סותר את העובדה שיש חוסר יעילות משווע בפיצול הזה, ושהקמת "רשות-על מקומית" תביא לחיסכון בכספי הציבור שמממנים את המנגנונים העירוניים, תוכל לייצר כוח פוליטי משמעותי הרבה יותר, ותאפשר אחידות במתן שירותים בין-יישוביים (דוגמת תחבורה).